אורוש

הוא היה שם בשבילה ברגעים הכי קשים שלה בחיים.. הוא היה שם בשבילה כשהיא הרגישה שהחיים שלה נגמרים..כשכאב לה..היה שם בשבילה..הקשיב לה..הם התקרבו מאוד.. נעשו כמו אחים אולי אפילו יותר..ידידות שכזו אי אפשר לתאר..הוא משלים את החצי החסר שלה.. היא כל כך אהבה אותו..בתור בן אדם..בתור ידיד..גם הוא אהב אותה..מאוד..היא לא העריכה את זה.. אולי אפילו שחקה בזה.. הם נהגו לדבר כל ערב בטלפון..יום אחד היא התגרתה בו בטלפון.. חשבה שלא ייקרה כלום..וטעתה..הוא נפגע..היתה שתיקה..ופתאום הוא נתק..לא אמר כלום יותר..למחרת היתה מסיבה בים.. הם קבעו לשבת שם..במזח..להרגע..לנקות את הראש.. היא חשבה שהם ישלימו שם..ועד כמה היא טעתה.. היא הגיעה לשם עם החברות..ובכל מקום חפשה אותו.. את העינים שלו..המבט שלו..ולא מצאה אותו.. וכשהיא מצאה אותו..הוא רק הביט בה..וזרק לה משפט בצחוק..שהוא לא מדבר איתה.. חשב שהיא תבוא לדבר איתו..היא קפאה במקום..לא ידעה איך להגיב.. רצתה שהוא יישאר שם לא ילך..שהמבט ביניהם לא ייגמר.. היא הביטה בו במבט מזלזל,אפילו בלי לשים לב.. רצתה שהוא לא יילך..שיישאר..הוא הלך משם עצבני..הלך והיא מסתכלת עליו מתרחק ממנה..לכל מקום שהלכה היא חפשה אותו..ובפעמים המעטים כשנתראו..הם רק הסתכלו..לא דברו..שתקו..היא היתה מאוכזבת..כואבת..              בבית הוא כתב לה.."אני לא רוצה להשלים אני מאוכזב את כבר לא מענינת אותי" או משהו כזה היא כבר לא זוכרת..היא כתבה לו... הם ניסו לדבר.. היא נסתה.. להשלים.. זה כאב לה.. עכשיו הם השלימו..באופן פיזי אבל לא נפשי.. אבל הוא הלך לאיבוד..הקשר..היא מחפשת אותו..ולא מוצאת..מחפשת את אותה טלפתיה שהיתה ביניהם..את אותה האהבה..


והיא כותבת..לפחות על הנייר לתאר מה שקורה לה..היא יודעת שעל הנייר הכל נראה קל.. ואולי בעצם בגלל זה היא כותבת..בשביל לשכוח מהמציאות שקשה לה.. היא אבדה את החצי השני שלה.. אבדה לתמיד..והכל בגלל מה? הכל בגלל שלא העריכה...לא העריכה את מה שיש.