בערך מכתב.. לאהבה שלי

אתמול ביקשתי משאלה.. ביקשתי שלא נריב לפחות שבוע. לפי השיחה עכשיו, המשאלות שלי לא מתגשמות. עבר רק יום וכבר אנחנו רבים. אני לא מבינה למה אנחנו רבים, למה אני בוכה עכשיו. פעם הכל היה אחרת, הייתי האחת והיחידה, הייתי תמיד במקום הראשון, עכשיו הכל נראה שונה, אולי הזמן עשה את שלו. אולי לך כבר נמאס מאותה שיגרה.

אין לנו כבר מה להגיד אחד לשני בשיחות, הפגישות נורא קצרות כי תמיד יש לך משהו יותר טוב לעשות. ותמיד אבל תמיד אני נפגעת, תמיד אני בסוף בוכה, וכל כך פגועה.

אני לא מאשימה אותך חס וחלילה, זה פשוט המצב. גם אתה נפגע לפעמים.. אני יודעת.

המצב לא טוב, אני רואה את זה. אני לא רוצה שזה יהיה הסוף. יהיה הרבה יותר גרוע אם זה יגמר. אני לא יחיה, אני יהיה שבורה מיום ליום רק יותר, אני אשתגע !

אני לא מוכנה לאבד אותך, עברנו כל כך הרבה.. רק המחשבה על כל העבר שלנו ביחד גורמת לי לחייך. למרות כל הריבים אני אמשיך לאהוב, בטוב וברע, תמיד.

כל פעם שאנחנו מדברים על משהו, מבחינה של ריבים, אז זה קצת משתפר.. רק לכמה ימים שאחרי יש שינוי.. ואחרי זה הכל חוזר לקדמותו. כאילו בכלל לא דיברנו.

שינוי צריך להיות תמידי, לא חלקי ולא חד פעמי.. מצד שנינו !

אני יודעת שצריך לעשות משהו אני פשוט לא יודעת מה.

קשה לי, כואב לי, אבל אני אוהבת אותך.. בכל ליבי בכל נשמתי.. וזה ישאר ככה לנצח.

אפילו ברגעי שבירה תמיד תמיד אני יאהב אותך. כמה שתצרח עלי כמה שתתעצבן עלי.. זה אף פעם לא ישנה את העובדה שאני אוהבת אותך ! את העובדה שאתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ואפילו לא ישנה את העובדה שאתה מושלם, כן עדיין אתה נשאר מושלם !

אני אוהבת אותך אתה מבין ? תמיד.. לנצח נצחים



ולסיום זה קטע משיר שאתה שלחת לי..

ותני לי את הכוח, שוב להתעודד,

כי כמו גשם על המים - אותך אני אוהב