ספר כתבתי

אני יושב פה כבר שנתיים לכתוב את מה שבליבי
ולא יוצא לי כבר שום טעם כי שום דבר לא רציני
כמעט מאבד כל תיקווה שקופצת לה כל רגע
אני מרגיש פה אהבה? אז למה זה כואב יותר מנקע?
הספר נערם, דף אחרי דף אחד על השני
הדמעות כבר יבשות והכאב הוא אמיתי
והנה עוד נישאר לי קצת רק עוד טיפה
לסיים את הספר הקטן יותר, את השירה
לשים רק ורד אדמדם ולחסוך קצת בכאב
שנוצר לי בין ידיי בגלל כתיבתו של ההמשך