מתנתקת ממך- רציתי אבל בסוף לא הצלחתי...): תגיבו

אתמול שהסתכלת עליי וחייכת עדיין לא ידעת....לא ניחשת....


לא יכולתי להסתכל בענייך, פחדתי להתחרט ,


ידעתי שמה שאני הולכת להגיד ישנה ומכאן והלאה שום דבר לא יהיה אותו הדבר.


איך לא שמעת? איך לא הרגשת?


שליבי זעק לליבך:


"בבקשה אל תוותר עליינו, תשכנע אותה שאתה כן יכול לחכות רק לה שמה שאתה מרגיש חזק ממך"


אמרתי: "אין פיתרון וזה המצב, אני חייבת ממך קצת מרחב"


ואתה רק שתקת, הסרת מבטך ,הנהנת  בראשך לשלילה


ורק אמרת כמה משפטים בהיסוס והמשכת לשתוק,


ואני ציפיתי לתגובה שונה, כל כך רציתי שתגיד : 


"אל תלכי, אותי אל תעזבי, אני אותך יותר מכל דבר רוצה אני אשתנה ולמענך אחכה"


אבל אתה בשלך לא הסכמת להפנים, אמרת: 


" אל תדברי שטויות את לא מתנתקת ובטח שלא נעלמת, אני רוצה אותך כאן ואת נשארת"


פשוט לא רצית להבין העדפת להתעלם מהדברים,


אתה לא הבנת עד כמה קשה להגיד לך שלום,


אתה לא הבנת עד כמה הייתי רצינית באותו היום,


לא הבנת עד כמה הרגשות שלי אליך חזקים,


שאני לא מסוגלת להתמודד איתך כשאני ואתה רק ידידים.