הוא והיא....

היא:


ישבתי בארגז חול, ציירתי עיגולים, הסתכלתי עליו הוא עמד בצד. הוא נראה כמו גבר.


 חשבתי. שקעתי במחשבות. כמה שטוב לי איתו ולמה עשיתי את זה.


 למה בגדתי בו הרי הוא נתן לי הכל. כולם קינאו בי שהיינו יחד.


 הסתכלתי עליו וידעתי שזו הפרידה. לא יודעת למה באנו לפה.


הרגשתי מוזר. לא פתחתי את הפה. גם הוא לא. השתיקה שלו אמרה הכל.


 העיניים בכו מכאב. הוא התאמץ לא להראות לי את זה.


אבל אני אוהבת אותו. הוא בוודאי חושב אחרת.


הצורות בחול התחילו לקבל משמעות. לבבות, עננים. ציורים קסומים.


 רציתי לקום וללכת אבל לא עשיתי את זה. הפסדתי אותו. זה היה ברור.


חשבתי על הרגע שבו התנשקנו בפעם הראשונה. נשיקה קסומה. מאז היינו יחד.


הוא כזה חמוד. מה הוא חושב עליי? אני אוהבת אותו.


הוא קם והלך. הגבר שלי הלך. נשארתי לשחק בחול


 


הוא:


היא ישבה בארגז חול וציירה ציורים. היא נראה כמו ילדה קטנה. עם קוקיה.


היא הייתה יפהייפיה. עמדתי בצד. לא העזתי להתקרב.


זה היה קשה שהיא ככה בגדה בי. הייתה איתו.


מה לא נתתי לה. אהבה כמו שבסרטים. היא הייתה נסיכה.


היא שתקה ולא דיברה. ניסיתי להציץ על מה שהיא ציירה.


ראיתי לבבות ועננים. רציתי לבכות. העיניים כמעט דמעו.


לא יודע איך עצרתי את זה. הסתכלתי לה על השפתיים.


הם הזכיו לי את הנשיקה שלנו. נשיקה קסומה.


לסלוח? לא לסלוח? מעניין על מה היא חושבת עכשיו.


לא יכלתי לסבול את זה יותר והלכתי.


השארתי את הילדה הקטנה לשחק בחול.