מחלה שאין לה כל מרפא

אני יושבת על החלון,

ומסתכלת בשעון,

על הדקות ועל השניות

שבלעדיך נותר לי להיות.

לא האמנתי שבסוף זה יצא

אבל ידעתי שלא תהיה מרוצה.

אבל מה לעשות שאלו הרגשות שלי?

למרות שבעינייך זה דבר מאוד שולי...

אליך אני מתגעגעת, וחושבת הרבה

אני חייבת להודות,למחלה הזאת אין כל מרפא!

אם היה אחד הרופאים יכול,

להוציא ממני את הכאב, שאני לא אסבול.

אבל מה לעשות שאילו החיים,

גם אם זה טוב וגם אם לפעמים לא נעים.

אז לדרך חדשה אני יוצאת עכשיו,

ואני יודעת שאולי גם היא מאוד תכאב.

אבל מה לעשות קשה לי מאוד,

לסבול בגללך עוד ועוד ועוד...

אז כאן אני אומרת לך שלום,ביי ביי

ומקווה שתפסיק כבר להיות חלק כל כך חשוב בחיי!