לאביר החלומות שלי.....

עכשיו אחרי כמה אהבות שעשו לך רק רע, אני שוב חוזרת אליך, אל החלום המתוק שלי-הבחור הנפלא שיקח אותי לענני האושר. 


 אני יושבת לבד ומדמיינת איך זה שאפגוש אותך: אני אביט בעייניך ואדע שזהו זה, זה האדם שהייתי רוצה לפסוע איתו אל תוך השקיעה, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.


כשהפנטזיה הזו נגמרת, אני פוקחת עינים ומגלה שאין אותך כנראה שתישאר בגדר חלום וזה הכל כי חלומות על האביר הרוכב על סוס לעולם לא מתגשמים.


אולי אני נשמעת לך כמו אחת שאיבדה תקווה ונמאס לה לחפש את האדם הנכון, אבל זה לא ככה, אני פשוט פוחדת, יותר מדי פוחדת לא מאהבה אלא ממה שיבוא אחרייה.


אתה יודע הכאב הזה נורא שמרגישים שמאבדים בן אדם קרוב ויקר.


לפעמיים אני יושבת וחושבת איך אתה צריך להראות וכל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה שאתה לא צריך להיות דוגמן, בכלל לא אכפת מהצורה החיצונית שלך, ובאמת לא אכפת לי מה צבע העינים שלך או השער.


כי כל מה שאני רוצה זה להתאהב ושתאהב אותי ותתן לי להרגיש כמו בחלומות ההם עליך.


אני רוצה שתדע שאני מחכה לך ולעולם לא אפסיק לקוות שיום אחד אולי תופיע.