---השאלות שבי מתרוצצות---

כשאני מדבר, ולא מקשיבים לי


בי מחשבות רעות.


ישר אני יודעת הם לא מזיזים לי


אבל-לי זה כואב.....


 


למה לדבר אם לא מקשיבים לך?


למה לחייך אם לא מגיבים לך?


למה לדעת ולא להבין?


למה להפגין אם איש לא מבחין?


 


אני מחייכת והם שותקים לי.


אני מפגינה ומלגלגים לי.


אני יודעת ואיש לא מבין.


בי פוגעים והחיים אכזרים.


 


למה לדבר אם לא מקשיבים?


למה לחייך או לא מגיבים?


למה לדעת ולא להבין?


למה להפגין אם איש לא מבחין?


 


וכל השאלות שבי מתרוצצות


להן אין תשובות אלא רק בעיות


כולם ממשיכים, לדבר ולהפגין,


ואיש לא מבין-על זה בכלל לא שמים....