עוד מעט תיגמר לי הסבלנות ואני יעלה אליך!

הרצפה כול כך קרה...והעניים כבר יבשות מדמעות...והפה יבש מאותם דמעות שבמשך שנתיים אינם מפסיקות לרדת!!!!
איפה אתה ?! למה הלכת כול כך מהר למה לא הסברת?! ...ניתקת כול קשר נסית לשכוח מה שאתה שחכת אני זוכרת כאילו היה היום!
וכמו מפגרת אני כאן אם אותם בגדים שחורים והעיפרון שנוזל ליד הטלפון יושבת ומחכה לאותו צלצול שיאיר אותי מהסיוט הזה מהסיוט שאתה לא כאן איתי! אני מול הדלת מחכה שאולי תבוא ותגיד סליחה שאולי פיתאום תיכנס ותחיך את אותו חיוך אותו חיוך שהחזיר אותי לחים בכל פעם שחשבתי שהם ניגמרים! שתיתן לי את אותו חיבוק שעשה לי הרגשה כאילו אני מרחפת...איפה אתה מלאך שלי?! אלוהים תחזיר לי אותו תגזור לו את הכנפים שיפול אלי ותימסור לו שאני מיתגעגעת... אה כן ותימסור לו שאני לא מפסיקה לבקר אותו אבל תגיד לו שהאבן הגדולה לא עוזרת לי!!!!תגיד לו שאני רוצה אותו
למה לקחת לי אותו אלוהים????? אני עומדת על חוט דק של דימיון למצאיות ומנסה להאמין שאתה עדין כאן איתי! החיים שלך היו כול כך קצרים! אני מצטערת על כול רגע שלי ניצלתי על כול שנייה שיכלתי לתת לך עוד חיבוק ולא עשיתי זאת! אבל תזכור אנחנו עוד ניפגש כי אולי זה הסוף הכי נורא אבל זה לא הסוף!