הלכו-אך לא ישכחו....

אני כבר לא ילדה קטנה, למרות מה שחושבים, אני עצמאית-לדאוג לעצמי מסוגלת, למרות מה שבי רואים. רק אתה רואה בי, את מה שאני מרגישה, רק אתה קורא אותי-כשעין אחת שלך עצומה. למדתי הרבה לאחרונה, איבדתי דברים שהיו קשורים לי לנשמה. אך התבגרתי, למדתי לוותר, למדתי להרפות ומעצמי דברים לשחרר. למדתי שגם אם אוהבים-לא כל קשר הולך טוב, למדתי שגם אם מאוד רוצים-לא כל אדם יישאר תמיד קרוב. למדתי שגם אם מתאמצים-מישהו יכול ממך לשכוח, וגם אם מן זיכרונות העבר לא מרפים-אותו אדם יכול מהעתיד איתך לברוח. למדתי, שאם משהו חשוב לך- אז לנסות להשיגו עד שאותו מקבלים, אך יש גבול וצריך להבין שבחיים גם מפסידים. אז איבדתי הרבה, איבדתי חברה, איבדתי ידיד וקרוב משפחה שאהבתי נורא. אך הרווחתי, הרווחתי אותך, וגם אם חסרים חלקים מאותם אנשים-את החלל הזה תמלא אתה. וגם אם לא, גם אם לעולם לא אתגבר על החושך שהשאירו אותם אנשים כשברחו, אדע שאני כן הייתי אמיצה, אני נסיתי-נשארתי, ולא ברחתי כשרגעים קשים היו. ועכשיו אני מחייכת, למרות שהפצע עדיין קיים, למרות שכואב לי בלב-אני אמשיך עד סוף העולם. לא אבכה יותר-על מה שאיבדתי, שהשארתי מאחור-אך הם תמיד יהיו במחשבות, ואותם לעד אשמור-בליבי אנצור.