מה שקרה לעולם לא ישכח מלבינו

מי שהיה שם יודע.


אותם אנשים שלפני 60 שנה עברו כול כך הרבה , לא מבינים למה דווקא להם זה קרה מרגישים כועסים וכואבים על החיים האכזריים.


האנשים האלה סבלו המון איבדו את משפחתיהם ראו והכרו את הסבל והכאב מקרוב כול כך. ולא משנה כמה זמן יעבור לעולם לא ישכחו כול יום מחשבה על מה שהיה עוברת בראשם. ונכון אלה ששרדו הקימו משפחות עלו לארץ ישראל הקימו בית אך עדין הזיכרון מהעבר לא מניח להם וזה ירדוף אותם עד יומם האחרון.


ואלה שלא היו לא מבינים ולא יודעים הם גם כואבים ויודעים מה קרה אבל אינם מרגישים אותן הרגשות. את הפחד שעטף את אותם אנשים יום יום.


אני פוחדת שעוד כמה שנים אלה ששרדו גם הם כבר לא יחיו ואז מי היה פה לספר מה קרה אז מה יקרה אם בעוד כמה שנים אף אחד לא יאמין כי לא ישאר ניצולים. אסור , אסור לעולם שמישהו ישכח את מה שקרה את כול הכאב הפחד הסבל העצב האובדן הקשה.


מה שקרה לפני 60 שנה זה דבר חמור דבר לא אנושי אכזרי דבר שלא יקרה עוד לעולם ואנחנו צריכים לדאוג שתמיד יזכרו מה שהיה שלא ישכחו לדבר על זה להראות דברים כי אלה שהיו שם ועברו את הכול רוצים שידעו שאכן דבר כזה נורא קרה.


ואני אני רוצה לבקש סליחה מאותם אנשים אנחנו לא טובים יותר מאיתם למה הם סבלו ואנו לא אנני יודעת ולכן רוצה לבקש סליחה על מה שקרה להם על מה שעברו בלי סיבה מוצדקת ואני לעולם לא ישכח מה שקרה ואדאג בכול כוחי להעביר את זה אלה...