---- המכתב ל

אני כותבת את המכתב לנערה שהייתה חברה שלי.. לא חברה הכי טובה אבל הייתה
חברה שלי בין הטובות...

כל כך סמכתי עלייך בעיינייםם עצומות... אני סיפרתי לך את כל הסודות

סיפרתי לך כמה אני אוהבת אותו, ואת סיפרת לי עליו... סיפרת לי שאתם ידידים טובים

שאתם כל יום ביחד יושבים... סיפרת לי איך בבית שלו אתם מדברים

סיפרת לי אפילו מה הוא שומע איזה שירים....

הכל סיפרת לי עליו ואני אהבתי לשבת איתך כי היית מספרת לי והייתי נהנת אותך
לשמוע.. איך יכולת בי כך לפגוע???????

אני זוכרת שיום אחד שאלת אותי :" תגידי מה מצאת בו"? איך את מסוגלת לאהוב אותו
ואניצחקתי ואמרתי לך "אני בעצמי לא יודעת" אז צחקת ואמרת לי" "אני מתה עלייך ימשוגעת"...

ושאלתי אותך אם פעם התנשקת איתו אמרת לי שכן ממזמן לפני כמה שנים
היית נשמעת לי כל כך אמינה, כל כך מבינההההה...

פתאום יום אחד ישבתי עם בת דודה שלי שהיא חברה שלך גם

אז היא אמרה לי תגידי יכול להיות ש_ _ _ _ ו _ _ _ _ חברים?

איך ישר שללתי את זהההההה
אמרתי מה פתאום הם ידידים טובים בגלל זה ככה כולם חושבים...

ואז יומיים אחר כך ידיד שלי התקשר אליי וסיפר לי שאתם ביחד...

פתאום הרגשתייי בעולם לבדד.....

ישבתי לבד והתחלתי לבכותת.... לא האמנתי שהייתה לי חברה כזאת...

באותו היום ראיתי אותך וציפיתי שתבואי אליי לדבר איתי ולספר לי שאתם חברים

אבל.... לא באת... פתאום ממני התעלמת.. אפילו לא חייכת ...

לא שמת לב מה שעשית? את זאת שטעית את אותי רימיתתת בלי רחמים
ואת עוד עושה לי פרצופים???

היית כל כך מוזרה כאילו שאני עשיתי לך משהו רעעעע

לא האמנתי שזאת את... זאת את שששלשום איתי ישבת

ואז הבנתי כמה טיפשה אני הייתי, איזה תמימה , איזה סתומה,
היא שיקרה לי בפנים כמה כאב לי מבפנים....

הייתי יושבת ורואה אותו בא אלייך וקורא לך,
ואת הולכת אליו נותנת לו נשיקה ומחיכת חיוך רע...

ואני מהצד... הלב שלי ניקרעעע...

ןיום אחד קרה משהו שממנו הבנתי כמה שאת זונה...

ישבנו בקיוסק והוא בא וקרא לך ואני ראיתי אותו את העייניים שלו הירוקות
ולא יכולתי שלא לבכות... אזז בכיתי ניסיתי להסתיר אבל לא יכולתי אז בכיתי הוא לא ראה..

אבל את ראית.... ולא ריחמת ההפךך את צחקתתתתת

למה צחקת שראית אותי בוכה בגללו ובגללך

איך נייהית כזאת רעה איך???????

הדמעות שזולגות כמו פצעים על הפנים, את היית צוחקת אבל יש אלוהים....

אז הייתם 3 חודשים ביחד ... ואני? אני נישארתי לבד...

לך היה הכל היה לך כל מה שיכולת לבקש את כל הטוב שיש, את צריכה להתבייש!!!

" את גרמת סבל רב שלא ישכח- אלוהים שבמרום יעניש אותך"

הייתי מסתכלת עלייך כל יום ומקנאה בך.. כמה קינאתי שהוא שלך

הייתי נותנת הכל להחליף אותך אפילו ליום אחד לשבת איתו כמה דקות לבד...

אז עברו כבר שנתיים מאז הסיפור הזה ומאז לא חזרתם יותר ואת ואני לא חזרנו לדבר..

פתאום יום אחד בהיר אני רואה אותך מולי ואת פתאום לי מחייכת, לא התייחסתי אפילו והמשכתי ללכת

אך את קראת לי חשבתי כמה שניות ולבסוף באתי..

ביקשת סליחה פחות או יותר אמרת שהתביישת לבוא לדבר, ושלא לא יכולת עליו לוותר

אז עניתי לך ככה בחצאי מילים כי הדמעות שלי עמדו לי בעיניים, "השלמנו"

לדברייך אבל רק לבינתיים...


אבל את חשבת שסלחתי לך כאילו כלום לא היה...אני כלום לא שוכחת זאת הבעייה...

אני אומרת לך שלום שאני רואה אותך אבל אני צבועה איתך גברת

אני שונאת אותך שנאה שכל יום רק מתגברת...

טוב אז מה יש לי עוד לרשום על אחת שלא שווה מילה?

עשית מה שעשית ועל זה אין מחילה...

בשבילי תיהיה סגירת מעגל רק שאני יעשה לך את אותו דבר...


את עוד תביני שעשית טעות יום יבוא ותרצי למות שתגלי את הכאב והטעות...


"את גרמת סבל רב שלא ישכח- עוד יבוא היום שבו תשלמי על כך"...

אז שיהיו לך חיים טובים ואת הרי יודעת שעל טעויות משלמים...

הגלגל עוד יסתובב ואני יפגע בך במקום הכי כואב...

למרות שאני יודעת שהלב שלי לא יתן לי לעשות משהוכל כך רע...

אבל אני ילחםםם ויחזיר לך חזרה...