שיר עצובי =[ *נזכרתי

נזכרתי.


נזכרתי איך שישבנו אל מול השקיעה, אני ואתה .


ראינו את השמש שוקעת לאיטה אל תוך הים.כמו חורטת את שמך בין הגלים.


קראתי בשמך, אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך.


כל כך רציתי לצעוק לעולם שישמע.


אך כנראה הייתה זו תקוות שווא.


גם אתה לא שמעת.


וכשהסתובבתי לבקש אותך כמו לא היית.אז עכשיו,


כשאני יושבת לבדי אל מול השקיעה, והשמש כבר לא חורטת את שמך,הגלים נדמו.והים, כמו נעלם.


ורק האהבה שלי אליך עודה חזקה, כאילו מבקשת לקרוע את ליבי ממקומו.


ואתה, כבר אינך.