אולי הייתי שומרת את המשפט הזה למישו אחר/נופרוש המאמוש

אתה מביט אלי ולא יודעת למה,
חושבת שאוהב, אך טועה-ולא מבחינה כמה,


מתגעגעת אליך נסיך יפה שלי..
מתגעגעת לימים שהיית מצחיק אותי,
מתגעגעת לרכות פניך, לרכות שפתיך..
מתגעגעת פשוט כך-אליך..!


היית תמיד כל כך עדין ומתחשב,
תמיד הגנת עלי מאיזה מישו מאכזב,
היית מביט בי בעיניים מעריצות,
הייתי אצלך היפה שביפות...


וכמו בכל אהבה-גם פה הבום קרה..
חשדת שאני בוגדת בך-אחחח איזו אכזבה..
המילה שיצא מפיך לעולם לא תישכח,
"מפקפק בך"-הבטתי בך כלא מבינה,
איפה?איפה כל האמונה שהייתה?
אתה האמנת לחברים-חשדת שאני בוגדת שנסעתי לטיול עם ההורים..


לא יכלנו להשאר עוד..זה היה ברור,
הלב שלך נשבר, ורצית שנחזור,
אך ליבי יותר נפגע-שפיקפקת בי-בהיותי כה תמימה.
חופשה עם ההורים מה אוכל כבר לעשות?
"לא נחזור בחיים" אמרתי.
אם רק הייתי יודעת איך אצטער,
אולי הייתי שומרת את המשפט הזה למישו אחר...