חודש בלעדיך

עבר כבר חודש בלעדיך


ועדיין יוצא לי לחשוב


זה כל כך כואב


כשאני נזכרת בטוב.


מפחדת לתת לעצמי הזדמנות


לפתוח מחדש את הלב


ולתת לעצמי סיכוי נוסף להיפגע


כשאני נזכרת כמה שזה כואב.


חולמת עליך כל לילה שעובר,


מדפדפת בתמונות, קוראת מכתבים


ומבינה שאני לבד


גם כשאני מוקפת באנשים.


אמרו לי:"הזמן ירפא את הכאב"


בנתיים הפצע לא הגליד


חושבת על העבר


במקום לחשוב על העתיד.


שונאת את השירים הרדיו שמזכירים אותך,


שונאת את הדברים הקטנים שחותכים אותי בנשמה


כל המכתבים והתמונות שלך,


במקום שעכשיו נמצאת בו רק דממה.