לעולם לא תדע

לעולם לא תדע מה אני מרגישה כלפיך. כמה אהבה... כשאנו מביטים אחד בשני אף אחד לא קיים רק אני ואתה וזה פשוט הרגשה מדהימה אבל אז שאתה לא מביט אני חוזרת למציאות הכואבת לעולם המטורף הזה. אני אוהבת אותך כול כך הרבה אתה חשוב לי המון ולמרות שאנחנו לא מכירים ואפילו דיבור אין בינינו אני מרגישה לפעמים שאתה כול כך קרוב שאתה מרגיש מה שאני. אבל הפחד עוצר מאיתנו להיות יחד, העולם הזה לא נותן לנו להיות יחד ולכן אני חייבת לשכוח ולמרות שזה חזק ממני אני חייבת לנסות כי אהבה הזאת כול כך כואבת. אין לנו אומץ והמבטים האלה כול יום אי אפשר יותר להמשיך ככה ואני נאלצת ללכת להיפרד אפסיק להביט אפסיק לחשוב לעולם יותר לא אחזור... אולי אם זה היה מקום אחר וזמן אחר היינו יכולים להיות יחד אולי היה לנו אומץ אבל זה כבר לא משנה כי מאוחר מידי בשבילנו. היום הלב שלי מת על אהבה הזאת שלא יכולה להיות. סלח לי שלא היה לי אומץ לומר מה אני מרגישה סלח לי שאני הולכת ולא אביט יותר התייאשתי אני כבר לא יכולה אינני שייכת יותר ואני יודעת שיעבור המון זמן עד שאשכח וגם כשאשכח ואמצא אהבה חדשה תמיד תישאר בזכרוני כאהבתי הראשונה והגדולה.