שווה לקקרוא...

אני לא יודעת מה לעשות, אני אובדת עצות. מה לא עשיתי כדי לגרום לך לחייך אליי?! אולי היית מבין אם היית קורא את שירי. אתה משחק משחקים, אומר שאתה אוהב, דקה אחרי זה מתעצבן עליי ואומר שאני יוצאת לאט לאט מהלב. כל דבר שאני עושה בשבילך, מי יודע אם אתה מעריך, נמאס לי כבר לריב אתך, אותי אתה כבר לא צריך. אולי מצאת אהבה במקום אחר, אולי הייעוד של הקשר הזה עכשיו להיגמר, אבל איך אני יכולה להרפות שאני יודעת שלמצוא אחד כמוך אצטרך נצח לחכות?! אני יודעת שזה פטתי, שאני נפגעת מהקשר הזה יותר מידי, אני יודעת שאני צריכה ללכת, אני מבינה שזה מה שכדאי. אבל קשה לי לוותר, על הסיכוי הקלוש, שאולי יחזור מה שהיה בינינו, ואוכל את אהבתך שוב לחוש. יש רגעים, שדווקא אנחנו מאוד קרובים, יושבים מחובקים, על כל העולם מרכלים. יש רגעים שאני יודעת שאתה אוהב, יש שניות שאני מרגישה בתוכי שעליי אתה חושב. קשה לי עם העובדה שאולי איבדתי אותך, הבטחת שנישאר לעד, תמיד התגברנו על כל צרה. עברנו הרבה, הקשר בינינו היה כה חזק ולא חונק, עם מישהו הוא מזמן היה מתפרק. אז מה קורה לנו עכשיו?! למה אנחנו רבים כל כך הרבה?! היית כמו החברה הכי טובה שלי, אך יכול לקרות דבר כזה?! ידעתי עליך הכל, כך ידעת גם עליי, היית החצי השני שלי, כואב להשתמש בלשון עבר שבעצם אתה בהווה כ-ל חיי.