«:::::יפיופיותת כנסו בבקשה :] (אני כתבתי):::::»

דמעה אחת זולגת על פנייה

דמעה אחת נוצצת בעיניה

ושוררת בה שתיקה

אבל אצלה השתיקה היא הצרחה הכי גדולה

הצרחה שבליבה

שזועקת לה'

שייקח לה את חייה וייתן לה מנוחה

שיהיה תמיד איתה בכל כאב או צרה.

~_~_~_~_~_~_~_~_~_~_~_~



לא מבינה למה סבלתי, לא מבינה במה התאהבתי

לא ידעתי שאחר כך כל האושר יהפוך לכאב שלא ירפה מהלב

אמרת אוהב, אחרי זה חושב

הייתי מאושרת הייתה שמחה לא ידעתי מהי דמעה מלוחה

אבל אחר כך ראיתי גם את החסרונות והבטתי במראה וראיתי דמעות זולגות ואז הבנתי שכל מה שאמרת היה שטויות.

ורק אז ידעתי מהו כאב ואז רק הפנמתי שאותי אתה לא אוהב

אבל למה הכול כתוב בלשון עבר שבעצם היום זה אותו הדבר?

~_~_~_~_~_~_~_~_~_~_~_~



הלילה היה ללא כוכבים והירח לא נתן את אורו בחלון,

והגשם שטפטף היה מראה לדמעותיי,

והרוח שנשבה פיזרה את תקוותי

וכבר לא נשאר לי כלום כי הטבע לקח לי הכול ואני בודדה שוכבת על המיטה והדמעות זולגות לי ללא הפסקה...

ועכשיו? איך אני ימשיך, אין לי את הכוח לחיות ואין לי גם למי לפנות

כי אני לבד כי הם נטשו כי כבר היה נמאס להם לראות את דמעותיי שזלגו

כל יום שעובר נעשה קשה יותר ואני רק מקווה שתיתן לי עוד קצת אור בקצה המנהרה כי בליבי האור כבה ולא נשארה לי עוד תקווה.

~_~_~_~_~_~_~_~_~_~_~_~



דמעות יורדות

פנים שטופות

עיניים בוכות

ומרגישה לבד..

סגורה בתוך עצמי כמו בתוך תיבה

רק יושבת מסתכלת על התייקרה

לא חיוכים

לא מחשבות

רק דמעות יורדות זולגות

אנשים באים

שואלים מה קרה אבל כולם שותקים לא עונים שוררת דממה.





אוהפת אותכם

ביוש

(ת=ג=י=ב=ו פליזזז)