אהבה מוזרה- איך שהתאהבתי במי שלא הייתי צריכה-6

זהו...חזרנו הבייתה הוא הוריד אותי ליד הבית ועליתי עם הריח של אולטרה וויולט
ומחשבה מוזרה על כל מה שקרה לי היום...





עברו ימים אני ורון היינו ביחד..בוקר בוקר הוא היה שולח לי הודעת בוקר טוב ועוד כמה
מילים כמו "נסיכה שלי אני מתגעגע מת לראות אותך" וכאלה, זה היה עושה לי את היום
לפחות את הבוקר בימים הראשונים אבל אחרי זה זה כבר לא היה זה..כאילו לא התרגשתי מזה
וזה גם הפסיק אחרי כמה פעמים..כבר הבנתי ואמרתי לעצמי שהקשר הזה לא יחזיק פשוט זה
ל-א זה! זה לא כמו בפעם הראשונה, זה לא עושה לי את זה...למרות שרציתי להמשיך להיות
איתו יענו..רציתי להרגיש אליו משהו אבל עם כל יום שעבר הרגשות שלי אליו פחתו
ופחתו...ולא ממש רציתי שזה יהיה. זה היה לי מוזר קצת, כי כשהייתי איתו נהנתי..הוא
גדול ממני עם יותר נסיון...הוא מנשק מדהים אני מרגישה לידו בוגרת יותר, בטוחה יותר.
אבל בכל זאת זה לא היה מה שעשה לי ת'קטע...לא היה לנו נושא שיחה מעניין, רוב הזמן
דיברנו עליו ועל מה שעבר עליו באותו יום וביום לפני כשלא ראיתי אותו ולא דיברתי
איתו...וזה פשוט עצבן אותי קצת..נכון הוא שואל עלי וכל זה אבל רק אני מתחילה לדבר
איכשהו תוך כמה דקות אני מוצאת את עצמי שוב מדברת עליו..כמובן אמרתי לעצמי שזה לא
יכול להמשך ככה.. אבל החלטתי בינתיים לעזוב את זה לראות מה יהיה יותר מאוחר כי אני
לא אחת שמוותרת מהר...אז המשכתי עם זה וניסיתי לראות מה יכול להתגלגל מהקשר הזה...





יום אחד הגעתי לבריכה עם קורל כמובן ,המאמי שלי פשוט חולה עליההההה..חח..

הגענו לבריכה, התחיל הבאלגן..צחוקים, צעקות, השפרצות כל השטויות שאפשר לעשות
בבריכה...הגיע עומר (התחיל לעבוד בעעעע..טוב נו לפחות הוא יכול להכנס למים..חיחיחי)
סתם אמר שלום כזה ומה נשמע, איך אני מרגישה, מה קורה, מה חדש קיצור חקר אותי מכל
הכיוונים.. חשבתי הוא כבר איזה בלש של המצב שלי...חחח...אחרי זה הגיע מי אם לא
שלומי..וכמובן שקורל הייתה איתו..זה לא שהיא עזבה אותי למה כי חסר לה! אבל היא
הייתה איתו רוב הזמן ולא היה לי נעים להדחף אז הייתי ליד המעקה עם עיניים עצומות
ופתאום אני מרגישה מישהו תופס לי ברגל למטה..הוצאתי צעקה קטנה כזאת של "איי" תוך
כדי שאני משחררת את הרגל מהאחיזה של מי שתפס אותי...זה ברור מי זה לא? עומרררר..חח
הוא יצא למעלה מהמיים ואמר:

"מה קרה לך? מה את נבהלת?!"

-"יופי מטומטם איך אתה רוצה שאני לא אבהל אם אתה תופס אותי ברגל כשאני עם עיניים
עצומות ואין לי מושג מה קורה מסביבי"

-"אההה..טוב כפרה סלחי לי" הוא אמר את זה הטון מלגלג שרציתי להחטיף לו על זה סטירה!
אבל לא..רק הסתכלתי עליו במבט של בוז..

-"מה קרה לך היום את עצבנית?!"....תאמת הרבה חושבים שאני עצבנית תמיד ואין לי מושג
למה...למרות שיש הרבה פעמים שזה נכון...

-" למה עצבנית? אני לא עצבנית!! למה אתה חושב ככה???"

-" יאא איזה מכה הבאת עם השאלות...."

-"אוי נו מה אתה מתגרה בי כל שניה???" אמרתי את זה כמעט צועקת כי הפעם הוא באמת קצת
עצבן אותי..כאילו...שירגע..מה הבעיות שלו איתי היום???

-"טוב טוב סליחה.."

הוא נגע לי ברגל עם הרגל שלו...יש לו כזה הרגל איתי... וסתם התחלנו לדבר..היינו
בפינה של הברכיה זה כמו המקום שלנו..ושם בוא נגיד לא התחרמנו אבל היו קצת מגיעות פה
ושם ברגלים בבטן לא משהו מיוחד...הוא לא ניסה לגעת בי מעבר לאיפה שנגע...ויופי
שככה!

באיזשהו שלב הוא הוא הסתכל לי בעיניים ושאל:

-"איך אני מגיע לשפתיים שלך?"

יאא איזה מצב!! מה אני הולכת להגיד???? מצד אחד יש בינינו מצב דורש נשיקה
עכשיוווווו ומצד שני אני לא רוצה להתנשק איתו כי אני יודעת שזה יכול להרוס לי הכל
איתוווו...אז אמרתי משהו שיכול להביא לכל מצב או שכן או שלא..

-"תנסה למצא את הדרך לבד"

-"וואי...את יודעת מה לענות אה.." הוא העיף את המבט שלו הצידה למים ואני עשיתי
לעצמי בלב כזה 'יוו זה לא קרה...ישש'..

-"כה"..

-"חחח" הוא צחק קצת אבל לא היה שום דבר מצחיק בזהה.

יותר מאוחר הייתה לי (לנו) פדיחהההה!! הגיע שימעון המציל הכי הכי שיש שם..הוא מבוגר
אבל הוא מה זה נשמהההההה...היא ישב גם ליד הפינה שלנו אבל מבחוץ יענו על כיסא כזה
לידינו..ואיתו הגיע עוד איזה אחד אתיופי ידיד של עומר אני יודעת מה?! וכזה אמרו
ביחד קצת.."מה חברים?" ושמעון "תראה איזה התאמה הם בלונדינית ושחור..חח חמודים" ואז
הגיעה השאלה "אתם חברים?" אין תגובה... עומר מנענע את הראש לתשובה לא מובנת ואני
מפנה את הראש לצד השני יענו לו שמעתי ועושה לעצמי פרצוף של "וואי על מה נפלתי?!"
ישבתי שם קצת ואחרי זה באתי לקורל אמרתי שאני לא מתכוונת להשאר שם עם כל אלה..למה
כי עומר רק צובט אותי ברגל ואני מנסה שלא להשמיע קולות של "אייה יא מניאק" כמו שאני
עושה תמיד..וכולם מדברים ואני יענו לא שייכת..למרות שהם אמרו לי מה את שותקת דברי
אבל הבעיה שאין מה להגיד!! אז באתי לקורל ולמזלי היא לא הייתה עם שלומי היא הייתה
לבד על הבוגי... אז סיפרתי לה קצת על מה שקרה ואז היא שאלה את השאלה המכשילה שלי:

-"את מסוגלת להתאהב בו? את חושבת שאתה יכול להיות מאוהבת בו????"

וואי איך שהיא סבכה אותי עכשיווו אבל זה טוב שהיא שאלה,הייתי צריכה להבין את האמת
שבזה כי בעצם לא חשבתי על זה בכלל.. אז אחרי שניה של מחשבה עניתי:

-"כן....אני מסוגלת! הוא עושה לי את זה ואני מצטערת שזה ככה"

-"למה מאמי למה את מצטערת??????" היא שאלה כאילו שהיא לא יודעת

-"קורל נשמה מה זה למה?! כאילו שאת לא יודעת!!!! הוא בן 23 הוא גדול ממני ב-10
שניםםםםםםםםםםםם תקלטי את זה.!! את מדמיינת לעצמך מה זה בכלל?! הוא ירצה ממני משהו
שאני לא יכולה להביא לו למניאק הזה...מילא הייתי בת 16 והוא 26 זה עוד איכשהו אבל
לא זה לא ככה וכמה שהוא לא ירצה שזה יהיה ככה וכמה שאני לא ירצה זה לא ישתנה מה
לעשות שההורים שלי הולידו אותי בשנת 91 אני לא אשמה בזה" כבר לא יכולתי חשבתי אני
הולכת להתפרץ עכשיו אבל עצרתי את עצמי ונתתי לעצמי להרגע מהקריזה שתפסתי...

-"טוב....יש בזה משהו אבל בכל זאת את עושה מעכבר פיל...אפשר להסתדר עם זה"

-"זה לא עכבר קורל...זה עומר" אמרתי מבואסת.

-"טוב בואי לא נהרוס לנו את המצב רוח עוד מעט הוא יבוא ולא יהיה לך נעים שאת
ככה..."

-"טוב צודקת"...היא הביאה לי נשיקה וחיבוק של החברה הכי טובה ואני נרגעתי..



הגעתי הבייתה מתההההההה פשוט מתהה הייתי עייפה מוות ויש לי את בן דוד שלי על הראש
(בן שלי קטן ממני בשנה והוא פשוט הקרציה שאף אחת לא רצתה שתיהיה אצלה והוא הגיע
אלינו ל"שבוע" אבל בטעות נשאר לשלוש..בעעעע)

הבטחתי לו לצאת קצת לטייל אז יצאתי איתו ועם חברה שלי כדי שלו יהיה משעמם יותר
מידי......כבר איזה חצי שעה לפני שעליתי רון התקשר וקבענו שנפגש מחר כי שנינו לא
תראנו מזמן ורצינו להפגש כבר כמה שיותר מהר והכי מהר זה היה יום למחרת......

חזרתי הייתה מותשת ישר עשיתי מקלחת ונכנסתי לישון יום למחרת בערב נפגשתי עם
רוןןןןןןןן



המשך בפרק הבאאאא-7