אומרים אל תבכי , אני בוכה- זה חשוב לי מאוד תגיבו

עמיר, אני רושמת לך את המכתב הזה בתקווה לשכוח ולעבור הלאה.


האהבה הראשונה שלי, שברון הלב הראשון שלי, האכזבה הראשונה שלי.


התמונות שלך כבר קבורות היטב באדמה, אבל גם בליבי ואני לא יודעת עם אצליח להוציא אותן


משם. אני בעצמי לא מאמינה שאני יושבת כאן ורושמת את זה, אני רואה תאותיות מתגלגלות על


גבי המקלדת והיד מתחילה לכאוב, כאילו שהיא יודעת שיש לה עוד כל כך הרבה מה


לכתוב.. אבל אני חייבת לכתוב, להוציא, לשפוך, למחוק.


ביום בו היכרתי אותך לא שיארתי כמה סבל יגרמו, פנים כה יפות, חיוך כה נאה, עיינים כה


מאירות..


אני יודעת שזה נגמר.. קשה לספוג את זה.. אבל עובדות הן עובדות...


אתה מכיר שפתאום יש לך תחושה שיקרה משו? התחושה הזאת אומרת לי שעוד נפגש. אולי אני


טועה  וזה רק מה שאני רוצה שיקרה מי יודע?


אני אוהבת אותך. לעד אביטל.