נזכרת במבטך

אני עייפה מלשכב כאן ימים על גבי ימים


עוטפים אותי שוב אותם פחדים ילדותיים


זה מוזר שלמרות שאינך כאן


הנוכחות שלך נמצאת לידי כל הזמן


ולא עוזבת אותי


לא עוזבת אותי, לנפשי...


ואותן הדמעות חוזרות לחיכי


ממלאות שוב את ליבי


ואני נשראת כאן, מביטה


נזכרת במבטך


שואלת מה איתך?...


אם עוד זוכר ימים, שחלפו


חלפו ונעלמו


כאילו לא היו, אלא רק חלום


חלום מתוק שממשיכה לחלום.


ורק הדמעות ממשיכות


מפצחות את האוויר


אני נשענת על הקיר


רואה שוב את מבטך


מתפללת לשלומך


מתפללת לשובך


ורק מקווה...


שאת אותם הימים


שאת אותם הזיכרונות


תשמור איתך לתמיד


ותזכור, אולי, שוב אותי


ואני כאן נשארת מביטה


נזכרת במבטך


שואלת מה קרה?...


איך הכל השתנה,


איך הכל נגמר כל כך מהר


והלב לא רוצה לוותר...


הכאב חד כמו הסכין


שפוגעת בלי רחמים


מתפללת שאחלים


מאותם השגעונות


שפשוט גורמים לי להמשיך לקוות...