מלחמת הלב

לא, לא שוב, אותם הפרפרים בבטן כששפתיי לוחשות את שמך..
די, אלוהים תגיד לי מדוע?
אני שוב פעם משלה את ליבי, הרי אתה יודע כמה בכי יצא מליבי.
אהבתינו היתה פעם יפה ופעם מכאיבה..
פעם הרגשתי שזהו זה אתה אותו האחד, האחד בשבילי.
ומצד שני התאכזבתי מעמקי נשמתי ובכיתי על מר גורלי.
למה אני לא מצליחה לשלוט בחוזק רגשותי?
למה לא יכולה לצוות על ליבי לשכוח אותו?
ודי!!!!!
גם עכשיו, אחרי כל האכזבות, בא לי אותך לראות, לתפוס אותך בחוזקה ולהעניק לך נשיקה..
כאילו זה הדבר האחרון שאעשה בחיי.
כאילו אחרי הנשיקה אין מחר, לא אצטרך לקום לעוד יום מאכזב ולזכור שאותי אתה כבר לא אוהב.
די נמאס לי מהמלחמה המתמדת בין מוחי לליבי!!!
הלב אומר אחד והמוח את השני.
דבר אחד בטוח, שאותי אינך אוהב...