מוקדש לעומרי...

מנסה לעבוד על עצמי שאין בי עוד אהבה,

משתיקה את ליבי, מנסה לשכוח אותך,

לא יכולה! לא רוצה...

מדמיינת שאני כבר לא מאוהבת בך,

ושוב נזכרת...

את עצמי אני סתם משלה, זו עובדה!

רק ראיתי אותך וכבר ירדה מהעין דמעה...

מבטך גרם לליבי להישבר שוב,

כי בלעדייך, שום דבר כבר לא חשוב...

משקרת לעצמי שאני בסדר, שאני לא זקוקה לך,

אבל אז פתאום אני נזכרת בך...

בעינייך, בשפתייך, בידייך, באהבתך שכבר אינה...

בקסם שלך שכובש אותי כל פעם מחדש,

ואז אני נזכרת עד כמה אני אוהבת אותך!

):