הים

סהר רואה


הים בוכה


הלב שוחה


בשמך קורא


ואין עונה......


בליל סגרירי שכזה הבטחת שתמיד נהייה


הגלים על שובר החוף מתנפצים


איזו בושה לכוכבים הנוצצים


הם עדיין מאירים כשבתוכי נותרים הרסיסים


מרחוק מבחינה באהבה פורחת


אז כוסית של יין לוקחת בעדינות לוגמת כגברת


ולפתע נשברת כאילו נזכרת............


ואז כאילו לקרוע בקול השקט הזר


צורחת בכל כוחו של מיתר


פוסעת לאט עקבות עקבות אל הקצף הלבן


ואני נשטפת


לא כאן.............