כשכל ידי מלאה חתכים, ואף אחד לא רואה...

עכשיו אני לבד, כשאין אף אחד, יושבת לי בצד, דמעות יורדות- נראה כאילו כך יהיה לעד. "יש מי שאוהב אותך" אמרו לי "יש מי שדואג לך" לחשו לאוזני, אז למה עכשיו אין עם מי לדבר?! למה אני רק רוצה לעבור לעולם אחר?! אתמול בלילה, ישבתי בחדרי, לבד עם דמעותיי וסכין בידי. לא מצאתי סיבה, לא מצאתי אדם, שבשבילו לא אחתוך את עצמי ואוריד מגופי דם. אז כעת שאני מביטה בחתכים שעל ידי, שכל אחד מהם מסמל דמעה שירדה מעיני, אני באמת לא מבינה למה אני לנסות ממשיכה, אולי עדיף להתאבד- לשכוח מכל אכזבה ואכזבה. כל היד שלי מדממת, ואין איש רואה, אז תגידו לי אתם, שווה להישאר בעולם הזה?!?!?