האם זה אמיתי? נחזור שוב כנגד כל הסיכויים..?

זה בכוונה בורוד- הצבע שלך...


זוכרת את החולצה: "חמצן שלי" ?


טוב הנה זה מתחיל,


הרבה זמן לא כתבתי פה או שבעצם הרבה זמן לא כתבתי לך כי מכתבי פה כולם כתובים רק לך....


היום באה בשורה ועוד איזה בשורה, ישנתי לי שנ"צ חמודה כזאת ופתאום אחותי מעירה אותי ואומרת לי: "צור אני מצטערת שאני מעירה אותך אבל הילה אלימה סיפרה לי עכשיו ששני וערן ניפרדו סופית". מתוך חלום לחלום קמתי כאילו לא התעוררתי בכללל...לא האמנתי (ואני עדיין לא). אבל אל תדאגי מחר אני יפעיל את הקשרים שלי (אותם קשרים שבזכותם כבר שנה וחצי מהפרידה אני יודע בדיוק איפה את ומה את עושה! אובססביות כזאת- מוכרת לך המילה?)


ואם זה נכון מותק מה זה אומר? אני אפילו לא יודע! ת'אמת היה לי יותר קל לדעת שאת איתו, שזהו שאין סיכוי יותר ובגלל זה לא התאמתי לנסות להילחם


אבל בלב (ואני יגלה לך גם סוד- על היד!) תמיד היה חרוט לי שמך! זה לא ירד מותק והפצע גם לא הגליד. אני תמיד חושב עלייך, תמיד שואל ומתענין למרות שאני יודע שזה יפגע לשמוע שראו אותך איתו ברחוב או במסיבה או סתם בים, אבל מה לעשות אני מוכן להיפגע רק כדי לדעת איפה את...? ואולי בתוך תוכי לשמוע משפט בלתי הגיוני כמו: "מה? שני וערן? הם כבר מזמן לא ביחד". אבל זה לא בא וכל פעם אני מתאכזב ומתעצב מחדש...כל פעם מחדש הדמעות חונקות לי את הגרון והעיינים נעצמות לבד ומין עייפות עוטפת אותי, עייפות נפשית מכל הנושא הזה: ש-נ-י! מתי יהיה הסוף איתי...? מתי סוף סוף אני יתגבר עליך ויוכל להמשיך הלאה...? לא מותק אני לא לבד אבל אני בודד! בסוף כל יום אני מכבה את האור בחדר או בבסיס ומבקש מאלוהים שישמור לי עלייך ושיחזיר אותך אלי...


אני לא יספר את הסיפור מההתחלה אבל שנינו יודעים שהיה רע רוב הזמן אבל הטוב היה ממש טוב וזה עלה וניצח את הכל. מותק איתך הייתי שלם וזאת לא קלישאה זאת אמת לאמיתה! עברת איתי המון וכן "ניצחת איתי הכל".


ומה עכשיו? את לבד כבר? את מחכה לטלפון? שנה וחצי אלוהים! שנה וחצי שלא דיברנו ומי יודע כמה חודשים כבר לא ראיתי אותך אבל זה לטובה. אין יותר קשה מלראות אותך כל כמה חודשים הולכת סתם ברחוב. נישבר לי הלב! אני מתגעגע נישמת אפי! את היית החיים שלי והחמצן שאני נושם! אומרים שאפשר לקחת מבן אדם הכל אבל לא את התקווה אותה הוא יכול רק לאבד...אז מתוקה היא כמעט אובדת! וזה כבר קרה פעם וגם אז הייתי בטוח שזהו אהבתנו קבורה לנצח אבל שבת אלי, חזרת אלי ואני נישבעתי שלעולם אני לא אעזוב אותך יותר לא משנה מה. זאת קצת מחשבה אנוכית האמת כי ידעתי מה יקרה לי אם שוב תילכי ולא רציתי להיזכר בזה.


מתוקה שלי- אם רק תירצי, אם רק תראי כוונה אני נישבע לך שהכל יהיה אחרת! נמשיך בדיוק מאיפה שהפסקנו. ניתחתן כמה שיותר מהר נביא 2 ילדים: עדן וליאב. יהיה לנו בית גדול עם 2 כלבות: באפי וסנדי....חחח... את לא תאמיני אבל אני באמת מתגעגע לכלבה המסריחה הזאת שלך....חחח...


המיטה שלי מתגעגעת אלייך, היא כל כך בודדה בלעדייך! אין יותר תלתלים שלך פזורים בחדר, אין יותר ריח של הבושם שלך שכל כך אהבתי, אין יותר תמונות שלנו תלויות. ואני לא יודע למה אני ניזכר בזה עכשיו, הרי המצב ככה כבר שנה וחצי! אבל אחרי היום הזה משהו שוב מתעורר בי! כמו חולה שחוזר לחיים והמוניטור מתחיל לקפוץ בחזרה!


די! נימאס לי להיות עם עייניים עצובות וחיוכים מאולצים, נימאס לי לשקוע בדיכאונות! אני רוצה אותך פה איתי מחבקת אותי ולא עוזבת! לא רוצה לשכב איתך, רק להרגיש אותך ולהרחי אותך ולישון מחובק לצידך לנצח! מצידי שיהרגו אותנו ככה מחובקים, לא איכפת לי כי הרי אני איתך אז שום דבר לא יכול עליי אפילו לא המוות כי האהבה יותר חזקה וכמו שליאור ומיטל אומרים "רק אהבה תנצח!"


טוב די המכתב יצא קצת יותר ארוך ממה שחשבתי ואני כבר עייף ומחר יש לי בסיס... אז אני רק יבקש ממך בקשונת: שובי אלי ליבי לא פועם בלעדייך הוא צריך לפעום בקצב של הלב שלך בלעדיו הוא מת! בואי חזרה, תחזירי את האבתנו לחיים. רק תגידי ואני יחפור מהר מאוד בתוך הקבר וישחרר אותה לחיים חדשים. רק תגידי, אפילו תלחשי, תרמזי, תראי סימן ואני מבטיח שהפעם זה יהיה לנצח כי נועדנו להיות ביחד- כנגד כל הסיכויים!


ביי אהובתי, נישמתי, מהות חיי, פשושית שלי, נפש תאומה שלי, חיים שלי


ממני אהבתך הראשונה והאמיתית- צור