מקווה שזה יפה תגיבו בבקשה

זה היה ברגע של מוזה מוזרה וזה לא שיר :


 


אני רואה אותך מרחוק ואפילו אז הלב שלי מקבל שיתוק


כשאתה מדבר עם חברים צוחק ונהנה מהחיים


ואני כמו ילדה קטנה מסתכלת עליך בעיניים גדולות בודקת כל תנועה.


פשוט אוהבת אותך!!!!!!!!!!


ולצערי אותי אתה לא מכיר למרות שהייתי רוצה מאוד ולא רק לדמיין.


כמה הייתי רוצה שתדע שאני שם חושבת עלייך.


ואין לי את האומץ לבוא לדבר אולי פשוט אני מפחדת.


ומה תעשה כאשר אבוא ואגיד לך איך קוראים לי ושאני מכירה אותך?


זה יכול להיראות מוזר ואתה יכול לצחוק או פשוט ללכת.


קשה לחשוב על תגובה חיובית שאולי תחייך אלי ותמשיך לדבר איתי


או יותר טוב שתגיד לי שאתה מכיר אותי זו תהיה כזו הקלה.


אבל אני לא יודעת מה יהיה, איך תחשוב ומה תעשה.


המון פחדים עוברים לי בראש, אבל בזמן הזה שום דבר לא ייצא ם אני לא אעשה משהו מהר,


כי אני סובלת מהמחשבה, מחוסר הידיעה מה יהיה ורק לפנטז אני יכולה כי עדיין איני מוכנה.


ואולי יותר טוב פשוט לבוא ולתת לך נשיקה. נשיקה גדולה ורכה שחותמת תשאיר


ואחרי שאני אלך פשוט תהיה בשוק ותרצה עוד.


ויכול להיות שתדחוף אותי בכעס או תצעק עלי. הראש שלי עסוק במחשבות


ועכשיו אתה עובר לידי ומחייך אלי כאילו אתה קורא את מחשבותי


כאילו שאתה יודע מה עובר עלי בראש אולי קראת את שפתיי או את עיניי?


ואני מבולבלת לא יודעת מה לעשות האם החיוך הזה בשבילי או לאחת הבנות האחרות?


לתת חיוך חזרה או פשוט לשבת בדממה?


ובזה הרגע החלטתי החלטה : די עם המחשבות וקדימה לעבודה!!!!


לעשות את הצעד אני יכולה ולא משנה מה תהיה התגובה!!!!!