האני שכבר לא תהיה שלך

אני לא מבינה ... מה לא ראית? לא הרגשת? לא פחדת גם אתה ? ....
אני כן .. אני עמדתי שם .. כול עולמי קרס ... עמדתי שם .. והכול הסתובב סביבי.. שום דבר כבר לא זז .. אתה יודע .. אולי השעון המשיך
לתקתק .. ולספור שניות .. ואולי בעולם המשיכו האסונות .. אבל העולם שלי עצר ... עצר אל מול העולם שלך .. הרגשתי כאילו אני מתה מבחוץ ..
לא יכולה לזוז .. כיאלו נשארתי דבוקה שם .. מנסה להסתכל טוב טוב אם זה נכון .. ואני הרגשתי כיאלו יצאתי מהגוף שלי .. והלכתי ישבתי לידך ..
ולידה .. אבל אתה  .. אתה אהובי ? .. שמתי עליך את ידי .. לחשתי לך באוזן .. כמה .. כמה אני אוהבת אותך ..
ואתה הקשבת ... אבל המשכת  .. ממול ראיתי את עצמי עומדת .. עוצרת את הדמעות ... שמחכות רק לנזול אחת אחרי השניה ..
ראיתי את עצמי עומדת שם .. ממול .. וכאילו מבפנים ... כבר לא נשאר כלום .. עצרת את הכול .. ראיתי את עצמי מתפללת בפעם הראשונה ..
שאולי זה לא אתה? .. אבל אתה ... אתה הקשבתה.. אבל המשכת .. ותן לי רק להבין .. מה לי חסר .. כי אני לא מבינה .. יש לי כול דבר אחר ..
אבל חסרון .. חסרון אחד, אני אוהבת אותך ..
ולאט לאט .. אותה אני שישבה לידך .. שהסתכלה על האני שגוססת ממולך .. הבטיחה לגנוב בחזרה את ליבך ..
והאני הגוססת כבר לא יכלה לעשות כלום חוץ מלחלום, לחלום שזאת היא .. ואני ראיתי אותי .. עוצמת את העיניים הרטובות וחולמת ..
והאני שישבה לידך .. זאת שחלמה .. לקחה אותך .. ולאט לאט .. נכנסה בן שפתיך האדומות .. וכבשה את ליבך ..
והאני שכבר לא הייתה כול כך גוססת .. הסתובבה עם לב שבור .. והחלה ללכת .. היא לא ידעה לאן .. היא לא ידעה למה .. היא רק ידעה ..
שזהו היא צריכה ללכת .. והיא הלכה .. רצתה שהגשם יבכה יחד איתה ... אבל היא התאפקה .. ולא הסתכלה פעם אחת אחורה היא השאירה את האני המאושרת בעולם החלומות והחלה ללכת 
הגיעה לביתה .. חיבקה את עצמה עם השמיכה .. עצמה את עיניה .. בדמעה .. שכבר
הרשתה לעצמה להזיל .. ואז .. ואז היא חזרה להיות במקום אותה אני .. שנשארה בעולם החלומות אהובי .. ביחד איתך .. לנצח ..