החיים בזבל

החיים בזבל והעולם אכזר ואני נופל מצוק רם,

הנפילה שלא נגמרת האכזריות המתמשכת,



העולם כו קר ואני לא יכול כבר,

מתיי כבר הכל יגמר,



מתיי כבר אגיע לקרקע,

מתיי אפסיק לפול בחשכה.



הנפילה עדיין ממשיכה,

וכל יום הוא רע.



מתיי הכל כבר יגמר...

כשמלאך המוות יבקר,

כשאהיה מתחת לאדמה,

ואנשים עליי יבכו בהלוויה.



אולי זה הפטרון הסופי,

אולי שם יסתדר עולמי,



הכל יעלם כלא היה,

והכאב כבר לא יכאיב

ולרגשות לא יהיה שום תפקיד.



אולי זאות הנקודה,

נקודת האור שבעתיד כואב,

לחיים כבר אין משמעות...........



ואני סתם עוד ילד עלוב,

ילד שסורר ללא מטרה,

וללא שום תקווה.





החיים בזבל והעולם אכזר.....

ואולי אני יעלם מחר.