הוא היה צריך לדעת את זה אבל לא היה לי אומץ ורק לפני שבוע היה לי אומץ לסיים את ה

אני עוד הפעם אוהבת,אני כל כך אוהבת עד כדי כאבים חזקים של רגשות שזועקים לי מבפנים וכשמגיעים לפה נעצרים,לא יוצאים,נבלעים....


והנה עוד פעם אתה עובר וכל מה שבלעתי עולה למעלה חזרה.


אני רוצה לבכות,אבל אני בוכה?!?..לא!.כל הרגשות והמילים שנחרטים בי ונבלעים בליבי הכול גדל ושוב פעם נכנס.


אני כמו פצצה,והתיקתוק תמיד שם.אני יודעת שאני אתפוצץ מתישהו אני בטוחה,אבל אני מחזיקה את עצמי יותר בחוזקה ולוחצת על עצמי לשכוח אהבה.


אני מצחיקה-המבט השתנה חזרה.המבט השתנה לאותו המבט המעצבן של "איפה אתה?" ואני מכחישה.וכשאני מוצאת אותך לא איכפת לי יותר לא מהעולם ולא מעצמי.


אני עוד פה יושבת וחושבת עלייך ובכל זאת רק רוצה שתצא לי מהראש ותעזוב אותי לנפשי! ואתה כזה מתוק ומרושע-כל כך יפה מרחוק ומדהים מקרוב.אני רוצה את אותם הפנים,ואת אותו הקול המתוק שקורא לי "מאמי" מרחוק אולי אני שונאת אותך,אולי מכחישה שאוהבת אותך ולא מתגעגעת אלייך-אבל זה רק מבחוץ,כי אני מוצאת שיש משהו בך שמושך אותי לתוך פנטזיה, לתוך טראנס עמוק של בלבול.אני מסתכלת עלייך ויודעת שאין שום דבר שנשאר עוד לגלות ובכל זאת בכל פעם שאתה מעיף סתם מבט בטעות-העיניים שלך החומות שזוהרות בשמש,אותן העיניים היפות שמסתכלות עמוק לתוך שלי.אני רוצה אותך איתי,בתוכי-שלי,אבל אסור לי! ואני מחפשת דרך שדתהייה איתי.ורק אתה לא יודע שפעם הבאה אני אתן לך את כל כולי,אני אתן לך להיות בתוכי ואחר כך.....


                         שוב אשנא את עצמי.