בשביל מה להמשיך לחיות אם אני רואה רק שחור?!

בעולם השחור הדמעות זולגות, אין טעם לחיות-ונמאס כבר לבכות, שמע אלוקיי את הכאב בלילות, הקשב לתפילתי, לא רוצה עוד אכזבות. רוצה לברוח, לא נותר בי כוח, העיניים עייפות מבכי, מנסה רק לשכוח. יוצאת החוצה ביום גשום, הדמעות מרטיבות את פניי, אך הן בתוכי כמו אש, תמיד חוזרות לחיי.
במיטה, לבדי, הדמעות מרטיבות את הכר, זועקת אליך אלוקיי-כי הלב שלי נשבר.
מתבוננת במראה, רוצה לשבור אותה לאלף רסיסים, עם הדם על הידיים לצחוק לי מבפנים. לנפץ אותה בלי רחמים, לשבור ת'אשליות, ת'חלומות ת'רגעים. מביטה קדימה, לא מסתכלת לאחור-שואלת "בשביל מה בכלל להמשיך לחיות אם אני רואה ר-ק שחור?!".
מאוחר מידי לנסות לחייך ולצחוק, הכאב שורף  את כולי, אם רק הייתי יכולה לברוח רחוק. להסתתר מהעולם, לחכות לרגע המתאים, הרגע בו תיקח אותי, ואהיה בין מלאכים. בלב רק זכרונות מרים מתוקים, על איך פעם הייתי לכל עבר שולחת חיוכים. שובר אותי שכיום אלו רק זיופים, הקשב לתפילתי-אלוקים שבמרומים.