אנשים תתעוררו מהאגדה...כנסוו

הנה מתחילות הדמעות להתפרץ

הוא מבטא את הכאב שבלב מתרוצץ...

הכאב הגדול שאין עליו מילים...

וכך חולפים מולי הימים.

כמה פעמים עליי לומר לך...

כמה כאב אפשר לספוג ממך...

ניסיתי לדבר אך אין לי כבר מה לומר

אמרת שאתה אוהב, אך זה היה אכזר...

מנסה להבין דבר אחד ולא יותר...

למה אתה על אהבתי כך מוותר..

אילו רק הייתי יודעת מדוע אתה כך מכאיב

אילו רק טיפה היית לי מקשיב

אילו היית מבחין מתוך כל מבט

היית רואה שמחכה לך פה רק אחת

אילו רק היית בא, אילו רק היית מדבר

אומר מה יש לך ולא מסתתר...

אך זה לא קרה, והחלטת לשכוח

מכל המציאות פשוט לברוח...

שיחקת משחקים של ילד תמים

אחד שלא יודע מה בכלל אומרים...

סיפרת סיפורים ואגדות...

אך כנראה דבר אחד חשוב שכחת, שכחת להודות...

ששלגיה אכלה את תפוח והורעלה

סינדרלה איבדה את הנעל והלכה עם אהובה

היפיפייה נדקרה ומצאה את הנסיך שלה

ואתה...אתה רוצה שהכל יתחיל מהתחלה...

אך זה לא יקרה...ואני?

אני רוצה אותך...החצי השני

ואני לא מתכוונת לאכול מתפוח רעיל

כי אתה לא הגמד שיקרא לנסיך שאותי יציל

אני לא יאבד את הנעל כדי שתלך לאחרות...

הזה שלא ראה, שהן אותן הרעות שמקנאות...

אני לא יפיפייה מושלמת שתידקר בשבילך

רוצה שתבוא רק כי אתה מקשיב לליבך...

אך דבר אחד אני מוכנה להיות

היפיפייה הנרדמת עם הנשיקות המתוקות..

רק בשביל להרגיש את הרגע

רק בשביל להרגיש את המגע...

המגע של השפתיים, הנשיקה

להרגיש את אותה נשיקה מתוקה...

מוכנה למות בשביל כל רגע איתך

אך לא יכולה לשקר לעצמי ולך...

רוצה שתבין ותתעורר מהאגדה

ותבין שאני עוד ילדה...

עוד ילדה מלאת אהבה..

שמחכה לנסיך שלה...וזה אתה...