הרגע הזה....

זה פרק מתוך סיפור שעוד לא מסויים ממש אהבתי את הפרק הזה זה סיפור של חברה קוראים לפרק מאושר ואז יש רגע ככה הוא גם מתחיל .. זהו!! זה מתחיל:::
מאושר ואז יש רגע... את הרגע הזה אי אפשר לשכוח,אני לא מצליחה להבין למה אני נותנת לעצמי לחזור על זה שוב ושוב..אני מביטה בשמיים וחושבת לעצמי כמה היום נפלא וכמה מדהים... ואז אני מדמיינת אותו.. ממש רואה אותו אפשר אפילו לגעת.. והראש נופל בחזרה לרצפה אני מביטה ברצפה והעניים רצות ומביטות במהירות בחריצים... המילה אהבה מהדהדת בראש.. למה הדבר הכי נפלא הוא זה שהכי מכאיב.. אולי מעצם העובדה שאין לי אותו?!..ואז אני שואלת למה!?...למה לי אין ולה יש.. ולמה לי זה חסר.. יש לי אמא ואבא שאוהבים וחברות וידידים אבל למה זה חסר כל כך ונותן מקום ריק..אני ממשיכה להביט ברצפה ועוצרת זהו הגעתי ואני רואה את כולם והעניים והראש כבר עולים מהרצפה.. ומהצד אפשר לראות אותו, אבל באמת הוא ממש שם כמה שניות ממני! מנסה להסדיר את הנשימה ולהראות רגילה ניגשת ואומרת היי..... אני עכשיו הכי מאושרת בעולם אין מישהי יותר מאושרת ממני.. זהו סוף, סוף אני שמחה הראש למעלה מסתכלת ומחייכת לעצמי ולשמיים.. מה עובר עלייה רגע שמחה רגע לא.. היא בסדר? מסתכלים עליי בעניים שכאילו שואלות אבל אני יכולה לדמיין לעצמי מה הם אומרים הריי זה כל כך ברור......אני רואה אותו והוא רואה אותי ומחייך.. ואני מחייכת גם.. נדמה לי שזהו שככה ברגע הזה אני רוצה להישאר לעולם ואז בא לו עוד רגע,הרגע הזה הרגע שאני כל כך שונאת הרגע שאני שוב מבינה שאין ואי אפשר זה לא יכול להיות כי ככה זה וזה מה שאלוהים רצה... ואני לא כועסת עליו אני מנסה לשכנע את עצמי כי זה לא אשמתו של אלוהים הוא לא יכול למלות את המשאלות של כולנו.. הרגע הזה שכבר הופך לתחושה תמידית נשאר ואז שוב העניים ברצפה מביטות ברחיצים ,מנסה להראות רגילה אבל לשכוח.
כולם, אויש כמה שאני שונאת את המילה כולם כי זה בעצם רק שניים, אבל הפעם זה "כולם" כל מי שיודע אומר לי תשכחי את יכולה את יודעת שזה לא אפשרי אז דיי, אבל אני לא רוצה לשכוח אני מנסה להאמין אולי לאלוהים יהיה זמן למשאלות שלי אולי מחר הוא ישמע אותן,אבל בפנים אני יודעת שהוא לא..אז למה אני עדיין מאמינה שכן אני שואלת למה זה לא עובר לי.. אני מנסה לשכנע את עצמי שאין תקווה אבל מנסה גם להאמין שיש ושהיא קיימת העניים שלי עדיין ברצפה והיום שלי ניראה כאילו לא זז.. אני מדמיינת מאין מלאך יושב על כתף ימין ושטן על שמאל האחד אומר אין תקווה אל תאמיני והשני תאמיני זה כדאי... ואני משתגעת לא יודעת במי לבחור,ואם אין תקווה ואני יאמין שיש אני יחיה בחלומות למה!?! אבל אז בא רגע הפחד שאומר אם יש אם יש תקווה ואני יפספס אותה.. מה אז אני ירגיש מה יהיה הרגע!?!
השיר ההוא שוב נשמע ברדיו וכולם שרים ואני עדיין בשלי מה אז יהיה אם אני יפספס אותה והמילים של השיר כל כך מחזקות את זה
“I’m a believer…” איים אין לובב.. וזה כל כך מתאים לי עכשיו ואני לא יכולה נדמה לי שאני משתגעת אני חייבת להוציא את כל מה שיש לי בראש חייבת לדבר עם מישהו אבל אני יודעת הם יחזקו את מה ש"כולם" אומרים.. ואני רוצה לשמוע שאין סיכוי אולי אני יבין את זה, אבל אני פוחדת,כל כך פוחדת מהרגע שאני יאמין ויבין שאין אין סיכוי. אני פוחדת כל כך מהכאב שאני הופכת אותו לכואב יותר.. כמו שיודעים שהולכים לקבל זריקה.. ורק הדמיון והידיעה שזה כואב הופכים את זה לכל כך כואב.. פוחדת שזה יכאב לי.. בגלל זה אני מעדיפה לשבת בחוסר ידיעה, אפחד לא מבין אותי. אני רוצה שיבינו .. אני כל כך רוצה לצעוק את כל מה שעובר לי בראש את הכל רק להוציא מהלב את כל מה שאני מחביאה.. רק לצעוק אבל לצעוק מבלי אף אחד ישמע,אני חושבת לעצמי כמה דברים אני רוצה... ואו אני ממש חוצפנית כמה משאלות יש לי בעוד שהעולם כולו במלחמה, אם אנשים היו שומעים אותי הם היו מבינים לא נכון אני רוצה להתחשב בעולם והלווי שלא יהיו מלחמות אבל אני חושבת שזה לא תלוי באלוהים זה תלוי בנו בני האדם, זה לא מעניין אותי בכלל ,פוליטיקה, אני לא יכולה להבין למה אנשים רבים ששניהם לצד אותו דבר וגם אם לא באותו הצד לשניהם אותם המטרות .. אני בכלל לא מסוגלת להבין איך רוצים שנתחשב בכל העולם ושלא יהיו מלחמות שכל העולם שלי הוא הילד ההוא ושהמלחמות שלי הם מלחמות שלי עם עצמי אם להאמין או לא שיהיה לי סיכוי עם הילד ההוא.. ..
ואז שוב בא לו מעיין רגע כזה רגע של מחשבה כמה אנוכית אני שוב חושבת רק על עצמי במקום על כל העולם.. אבל אני צריכה להיות הגיונית אני אומרת הריי אפשר לחשוב אני כל כך קטנה ממש קטנה לעומת כל העולם מה אני כבר יכולה לעשות,פתאום אני רואה נמלה.. היא גם שוטטה לה כמוני על הרצפה.. כמה היא קטנה אני חושבת לעצמי ואוו היא ממש קטנה מה היא יכולה לעשות בשביל העולם.. יש סיבה שהיצור הקטן הזה קיים?!?.. הוא לא יכול לעשות כלום.. הרגל כמעט דרכה עלייה עוד שתי שניות ודיי! בום והיא נעלמת אבל הפעם הרגל הלכה אחורה ועצרה.. הגוף כולו עצר מתבונן ברצפה.. ובנמלה הזאת,אני מנסה להבין למה היא קיימת היא לא יכולה לעשות כלום ממש כלום רק לחיות! אבל אם היא קיימת יש סיבה.. בטוח שהיא עושה משהו בטוח שהיא וכמה שהיא קטנה היא משפיע על העולם.. המדענים עוד לא גילו איך. אבל אני יודעת אני יודעת שהיא עושה משהו.. ואם היא אז גם אני.. וגם הוא.. אני שוב רואה אותו יכולה כמעט לגעת ואני ממש נוגעת והבועה מתפוצצת. יש סיבה שראיתי אותו יש סיבה שהכרתי אותו אבל מהי, ללמוד לא לאהוב אנשים לא אפשריים?.. להסתכל על החיים בצורה אחרת!?! להיות עצובה!?.. אוף אלוהים תענה לי!! אני לא מבינה!!.. אולי בעצם אין שום דבר שהנמלה עושה בשביל העולם.. אולי היא לא עושה כלום.. אולי היא רק חייה!? פשוט חיה נהנית מהחיים ונושמת. אבל עדיין צריכה להיות סיבה, סיבה שהיא קיימת! וזה לא קשור בביולוגיה או חומר אחר שאני לא מבינה זה קשור בחיים בדברים הפשוטים יותר אני רוצה להפסיק לחשוב דיי אני צריכה לחיות.. לחיות את הזמן ואת הרגע לחיות את היום והאוויר ולא לא לחשוב על מה שיהיה.. לתת לזמן. לתת לו לעשות את שלו הריי יש סיבה שהוא קיים..אני באמת חושבת יותר מידי מנתחת יותר מידי את הדברים.. אני צריכה לראות אותם כמו שהם בלי לחשוב יותר מידי.. בלי להאמין.. אין סיכוי זה לא אפשרי, אז פשוט לשכוח לתת לעבור בלי לחשוב שיש או אין תקווה.. הלווי ויכולתי לתת לזמן לעשות את שלו להמשיך איתו להפליג ולנסוע רחוק , אבל אני לא יכולה , החים פה הם קיימים ואני בתוכם אני רוצה לישון ולא לקום אבל אני לא רוצה ללכת, ללכת בלי להגיד ביי.. בלי לתת תקווה אני לא רוצה ללכת לא רוצה, אוף שוב אני ואני דיי תפסיקי לחשוב אני צועקת על עצמי דיי סתמי כבר!!.. ושוב בא לו עוד רגע של רחמים מסכנות החברות שלי הם שומעות אותי כל הזמן אני צריכה לשתוק ,רק קצת, לא.. לא קצת, הרבה.. אולי אז אני יוכל ליסם את המשפט שאני כל כך אוהבת.. "בשביל להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון צריך לשתוק רוב הזמן"!!.. מה שאני לא ממש עושה, ואו כמה דקות בלי מחשבה , אז אני שוב חושבת כמובן שעליו...ואני מנסה לחשוב למה אני לא רוצה לשכוח, למה יש בי תקווה??.. למה אני מאמינה שזה כן אפשרי? אני חושבת שבגלל שהוא מסתכל עליי.. ושהוא ממש נחמד ושלא יודעת יש משהו.... ואני רואה את ההודעה שהוא השאיר באיסיקיו.. הוא בסנוקר עכשיו.. למה הם הולכים לשמה!?! יש שם בנות אני יודעת! אולי הוא בכלל לא מסתכל עליי וזה סתם נדמה לי.. למה שהוא יסתכל עליי אוף אני לא יודעת אני יכולה למות מרוב מחשבות!!, לילה וחושך ואני לבד, לבד כמו שאף פעם לא הייתי רק אני עצמי והמחשבות שלי,אני פוחדת אני יושבת על המיטה ופוחדת אני לא פוחדת בגלל שאני לבד ממש לא, אני פוחדת כי יש יותר מידי דברים שאני לא יודעת וכל הזמן אני מגלה עוד ועוד כאלה, הרבה יותר טוב מבלי לדעת זה הכי קל, אבל לא עליי, עליי אני חייבת לדעת וזה מה שהכי מפחיד כי אני כבר לא יודעת,אהבתי, אהבתי פעם ועוד איך אהבתי.. הרגשתי כמו שלא הרגשתי מעולם, זה היה הדדי וזה היה נפלא כואב לי לחשוב על זה כל פעם כי רק בגללי זה נגמר, כמה שהייתי טיפשה, למדתי מזה כל כך הרבה עכשיו אני מבינה דברים אני יודעת יותר להעריך.. כמה שאז לא הבנתי.. חשבתי שהוא יישאר לעד... גם אז לא הייתי בטוחה לא ידעתי מה אני רוצה רק שזה נגמר והוא הלך הבנתי.. הבנתי כמה שלא הערכתי את מה שהיה לי כמו אויר לנשימה.. עד שאני לא יאבד את האוויר אני לא יבין כמה הדבר הזה הוא החיים שלי החיים שלי כולם. הוא לא היה כל החיים הוא רק ליוה חלק.. חלק מאוד חשוב בזכותו הרגשתי.. ועכשיו למה אני פוחדת?!.. כי אני לא אוהבת, לא ככה... אני אוהבת כי מתחשק לי.. מתחשק לי לדעת שיש מישהו שאוהב אותי נעים לי לדעת שיש מישהו להיות איתו תמיד לדבר איתו לחבק אותו ואפילו לנשק אותו מה שעוד לא עשיתי.. למה לא עשיתי!? איך זה שאני כל כך מאחור אחותי התנשקה ואני!!? גדולה ממנה בשנה כמעט שנתיים.. ועוד לא,אני לא אוהבת אותו לא אוהבת אותו בכלל.. לא ככה..אני יודעת למה אני אוהבת אותו.. זה אהבה בשביל להעסיק את המוח ולבעוט בלב אני עדיין אוהבת אותו את ההוא מפעם, הוא היה האהבה הראשונה שלי או שאולי אני טועה,אני לא יודעת מה זה היה אבל אני יודעת שהרגשתי כל כך חזק מה שמעולם לא הרגשתי בלעדיו הכל היה ניראה כל כך אחרת,עברה כבר חצי שנה ואנחנו מדברים ושנינו מתגעגעים אני יודעת,ואני כבר לא מרגישה מה שהיה פעם אבל עדיין אני עדיין חושבת עליו ובוחרת זיכרונות מתוקים זה עוד לא עבר לי ואני רוצה שזה יעבור כל כך רוצה אז בשביל תעסוקה אני גורמת לי להתאהב בו בנסיך,רק כדי להעסיק את המחשבות וזה עובד אני נדלקת עליו כל יום יותר ויותר הוא פשוט יפה כזה מושלם.. הוא הנסיך, הנסיך שלי.. טוב הוא לא הנסיך שלי אבל הייתי רוצה.. ושוב אני לא יודעת למה שאני לא רואה אותו אני לא עצובה כלל.. אבל אני מחפשת ומקווה שהוא יופיע.. בלילה החלומות שלי עליו,.. בבוקר הוא הראשון שאני רואה.. ושאני כבר באמת רואה אני כבר לא מאושרת? אני כל כך רוצה לראות ולגעת אבל ברגע שהמשאלה מתגשמת אני הבן אדם הכי מאושר בעולם.. אבל אני בן אדם מאושר, מאושר לרגע כי אז בא לו רגע ארוך יותר.. של עצב... אני לא דכאונית זה נשמע ככה אבל אני לא!! נכון!?.. הקול כבר פוחד להשמיע מחשבה ואני עוצרת ורק נושמת.. רק חייה,אני בואה בקיר כבר שעות אפילו לא שמתי לב שהבטתי בו, כל הזמן הזה הייתי כל כך שקועה.. נרדמתי,כמו שרציתי ישנה בלי מחשבות!! בלי רגעים,בלי אהבות, רק חלומות... חלומות שאני בוחרת איך יראו שם הכל מושלם אלוהים ואני חברים ובכלל לכל אחד יש אלוהים משלו בתוכו.. העולם יפה ומתוק ממש מושלם..אין דבר כזה מושלם אבל מושלם בשבילי.. כל מה שטוב קיים שם..הוא כל כך דומה לעולם הזה רק ששם לא מתלוננים כי איכשהו זה אחרת.. מנסה להבין למה ולא מצליחה... אולי כי אנחנו חיים שם רק כמה שניות!? בחיים אני לא יבין את זה אני עוזבת.. פורשת מחליטה להתארגן לבית הספר,40 דקות ואיזה יופי אני מוכנה... לא יפיפייה אבל מוכנה .. לבושה מסורקת עם חיוך על הפנים מחכה בקוצר רוח ליום החדש.. כרגיל אני הולכת אליהן בשביל להגיע אל ההסעה זה מין קטע בין חברות אנחנו עוברות אחת אצל השניה והולכות ביחד... אני הכי רחוקה אז יש לי כמה שניות לבד.. עוד קצת זמן לחשוב.. הגעתי דפיקה בדלת והופ מצטרפת עוד אחת למחשבות שלי הולכים, הולכים ועד שתיים מצטרפות ויש שיחה וממש כיף ואני מדברת ומדברת.. אני אפילו לא יודעת מה אני אומרת כי אני בכלל לא שם הראש במקום אחר.. לא עליו אני חושבת לא על הנסיך שלי על משהו אחר.. אני אפילו לא יודעת על מה הוא פשוט לא שם.. אבל זה ניראה שכן.. הפה לא מפסיק לדבר המוח גם.. אבל הלב לא שם!.. הנה היא, היא שיש לה אהבה באה איזה כיף לה כמה שאני מקנא.. או שבעצם אני לא!! כי לה בסוף יכאב חייב להיות מתישהו סוף!? נכון.... היא לא יכולה להיות מאושרת ככה לנצח זה לא פייר , היי אמרתי לה בקול שקט ומוזר שלרוב אני לא משמיעה.. האוטובוס בא ואני יושבת ושוב אני פוחדת... אני רואה בתחנה אישה זקנה לבד בודדה אני לא רוצה להיות זקנה לא לצאת מכיתה ט להישאר ככה לנצח.. ככה טוב לי! ככה אני מאושרת ככה הרגע לרוב נפלא אין לי דברים רציניים לדאוג להם ובכלל לא מוטלת עליי שום אחריות אני יכולה לברוח בכל רגע מתי שבא לי לפרוש מהמשחק הזה.. כנראה שאני אוהבת את המשחק שבמקרה החיים שלי יותר מידי אבל לאט ,לאט הוא מסתבך ואני רוצה להישאר בקטע הזה שלו בקטע הזה של החיים לעצור את המשחק ואת החיים ולהישאר שם.. באותו הרגע! הרגע הזה הרגע שאני רואה אותו את הנסיך שלי הרגע הכי מאושר רגע כזה בלי דאגות אמיתיות רק מחשבות, מחשבות מאושרות...
הרדיו דלוק מנסה להשמיע כמה מילים יש רעש ברקע, אנחנו עוברים ליד האנטנות המסרטנות שנמצאות ממש לי הבית שסוף סוף מורידים , האוטובוס כולו מביט בחלון בפליאה כזאתי.. מורידים את האנטנות .. יש יופיי!! יורד קצת גשם וגם קצת קריר.. באוטובוס חם ויש אדים על החלון.. מתכרבלת בתוך הסווצרט יושבת ומדברת איתה... אני כל כך אוהבת אותה לפעמים אבל יש רגעים שלא.. כל אחד מעוצבן מתישהו.. מותר.. יושבות ומדברות על רגעים כאלו שהינו שרוצות שיהיו..