יום אחד אולי ואולי ואולי..ליום הזה אחכה...אלוקים עד מתי?!?!

אין לי כוח עוד למשחקים, רוצה להגיד מה שבלב בפנים. הלב הכואב, שעם הרגש חושב, בסוף תמיד מתאכזב, שבתוכו תמיד צורב. כבר לא חיה בשביל הרגע, כי הרגע שחור תמיד, חיה בשביל מה שאולי יהיה-בעתיד. א-ו-ל-י  יום אחד יהיה בהיר ולא סוער, אולי יום אחד הלב לא יבכה ואדע שהכאב עובר. אולי אקום בבוקר וארצה לחיות, אולי אלך לישון בלילה-ובעיניים לא יהיו דמעות. אולי יום אחד בחיי יהיו פחות אכזבות, וכשאביט אל השמיים לא ארצה למות. אולי אלך על המדרכה ולא על הכביש, אולי לא ארצה שמכונית תדרוס אותי כדי שכאב לא אוכל להרגיש. אולי יום אחד, תהיה בליבי אהבה, בלי כאב, פשוט טהורה. אולי ואולי ואולי, ליום הזה אחכה...עד מתי?! אין לי כבר כוח, הנשמה עייפה, למה העולם כזה?! אלוקים-שואלת אותך. אני עוד ילדה, זה לא מצחיק-זה כבר עצוב, כי אני כל כך בודדה, וכ-מ-ע-ט שום דבר לי לא חשוב. אם בחיי לא היו כמה אנשים מסויימים שאותם אני אוהבת-מזמן הייתי מתאבדת, וגם אם החיים הם מתנה, על החטא שאני עושה כלל לא הייתי חושבת. העיקר לסיים עם הכאב הזה שבכל הגוף מתפשט, ולסיים עם המחנק הזה שעל ליבי חורט. אז אלוקים שלי-הקשב לתפילה דמומה, של ילדה שמאמינה בך, שאתה כאן בשבילי, כי אני כאן בזכותך, שלך.