אלוקים..תקשיב לליבי...המשמיע זעקה...

הנשמה שורפת, הנפש בוכה, רוצה טיפת אור, רוצה מנוחה. רוצה ימים יפים, מלאים חיוכים, רוצה אהבה בלי כאב ומשחקים. רוצה לחיות בלי ריבים מיותרים, רוצה להיות איתו-ולהסתכל על שמיים ורודים. רוצה לחייך בלי להרגיש שאני מאולצת, רוצה לבכות רק משמחה או מסרט. רוצה להתעורר בבוקר ולחייך אל העולם, רוצה לעבור את היום בלי לריב עם כולם. רוצה לטייל ביישוב בלי דמעות על הפנים, רוצה לחזור למה שהיה-לפני כמה חודשים. אך מה זה בעצם משנה מה אני רוצה?! העולם שחור-וזוהי עובדה. אלוקים תקשיב לי, הלב שלי משמיע זעקה. כך לחיות יותר איני יכולה, הגשם לי משאלה אחת קטנה. תן לי לחיות בשקט בלי לרצות להתאבד, למות, לחנוק את הנשמה. או לפחות...קח אותי אליך...אני לא מתאימה לעולם הזה-אולי יהיה לי מקום בעולם הבא...