אהבתינו ודמועתיי כמו האש מתפרצת **בת-חן**

היא זורמת,


היא מתפשטת,


האש על הכל היא מתגברת.


לא רואה מימינה, לא רואה משמאלה,


בהתחלה כמו האש חיממה,


אך אחר רק שרפה בנשמה.


היא באה מבפנים,


פעם היא התחילה שם, שנים.


אך כעת, כשכבר יצאה החוצה,


חיממה קצת אך חזקה מדי היא, כך יצא.


כאשר יצאה לאויר העולם,


שרפה לאחר החימום לי את הכל, לכולם.


אהבתינו כאובה,


אהבתינו כמו הדמעות מהחשיבה.


בוערות, לא רוצות להירגע,


ממש כמו האהבה, ממש כמו האש שנגעה.


גועש, רועש, אך בלי קול,


בתוכי מתפרע שורף את הכל.


כל מה שבניתי,


כל מה שלחיי אני תכננתי.


מתפרץ לכל עבר,


כמו האש שנוגע רק שהדמעות הן קרות.


כמה שהן קרות כך הן שורפות,


גורמות לכוויות כמו אהבת חיי, מאד כואבות.


זה לא תפקידן, הן מיועדות לדבר אחר,


אך כמו האהבה, גם היא לא אמורה שכך עליה נוותר.


 


**בת-חן**