בנות שלי..אני חדשהה!משוו שכתבתי...עצוב..תגיבו לי זה חשובבב=]

זהו הילד שלי,הילד שכול כך אהבתי.

זהו הילד שלי,הילד שעליו כול כך חלמתי.

הוא הלך,נעלם,ככה פתאום.

ואני נשארתי עם לב כואב ויתום.

די כמה אפשר?!למה ככה הלכת!?

די עד מתי?!ככה אותי עזבת!

ישלי כול כך הרבה להגיד לך,

כול כך הרבה לתת לך..

טעם נשיקותי,ריח גופי..

כמה שאהבנו שנינו..אני אותך אותה אותי.

אני,שלא אזכה לגעת בך שוב

למה?!כי אתה לא תשוב..

מלאך שלי, אני כול כך מתגעגעת אלייך...

רוצה את גופך ונשיקותיךך...

אני מקווה ששמה למעלה אתה עוד ילד תמים,

הילד עם העיניים הכובשות,והאופי המדהים שבפנים..

ילדון שלי..אתה לא תחזור..

אבל זיכרונותייךך אצלי שמורים לעוד ימים ולילות..

שבהם הדמעות לא מפסיקות..

להתגבר אני לא אוכל..אז אולי תוכל!?

תוכל להראות לי את האור שבקצה המנהרה..

להתגבר..ולדעת לשכוח אותך..

אחח..למה אני חייה באשליה?!

האור לא יגיע,והדמעות ימשיכו לנזול..

ילד,אני אוהבת אותך..כמה אוכל עוד לסבול?!