אתה אשם...

לא יודעת, פתאום, ככה סתם, התחלתי להתגעגע אליך שוב. שוב, אני חושבת עליך כל שעה וכל דקה, כל שניה ביממה. שוב, אני נזכרת בך, נזכרת באהבה שלי אליך. ושוב, אני תוהה- זה נגמר? זה כבר עבר? לא יודעת מה לענות לעצמי... אז בשביל לחפש תשובות, וגם סתם ככה לראות מה המצב, התקשרתי אליך. ענית לי, ולא היה שום דבר מיוחד בשיחה שלנו, סתם "מה קורה מה איתך" וכו', ואז, ממש בלי כוונה (נשבעת שלא!) יצא לי להגיד לך שתשכח אותי, אפילו אם זה היה בהקשר ממש לא כמו שזה נשמע, ואמרת שאתה עד היום לא שוכח איפה שהיינו...שבחיים לא תשכח אותי...ואז, הכל שוב, שוב עלה. אז בעצם, אתה אשם. אשם בזה שדיברת איתי. אשם בזה שנתת לי להכיר אותך. אשם בזה שנפגשת איתי. אשם בזה שנדלקתי עליך. אשם בזה שיצאנו.אשם בזה שנפרדנו, ואז, אשם שהתאהבתי בך, אשם שחזרנו. אשם ששוב נפרדנו. אשם ששוב נזכרתי בך. אתה אשם.קח את האשמה עליך, תודה בזה. אתה אוהב?


 


עכשיו, אחרי שהכל כבר עבר, הכל התאפס וחלף, כל הכעסים נרגעו- אני חושבת אם שווה לחזור אליך. לפחות לנסות. אם אתה רוצה בכלל, או שזה סתם פנטזיות שלי. אם זה כדאי, כי לך תדע, נפרדנו פעמיים, גם אם לא ממש באשמתנו, אולי זה לא ממש "נועד להיות"(?)... אולי אני ואתה זה לא גורל(?) רוצה כבר למצוא את התשובות. אלה שיעזרו לי להחליט אם הסימן שאלה נחוץ או לא...אם הסוגריים מיותרות, או גם מה שבתוכן


 


אוהבת אותך(?)...