אהבה שכבו עינייה...לסבא...

כאגם רועש מעיניי זולגת דמעה,


ידיי מגששות אחר ידייך כטל באפלה,


הבט כיצד הן נשברות אל מול שלמותך-


השלמות הבלתי מושגת, המתפוררת לאיטה.


 


בשארית כוחותיי נאחזת באשליית קולך,


אך דועכת התקווה לשוב ולהיות עמך,


הלב לוחש פעימה חלושה,


הרחוב השתיק צליל שלווה.


רוח חרישית מלטפת קלות בלחישה,


ובאשמורת הבוקר מאירה הזריחה צל שברירי, אותך.


 


ואתה, משאיר ספר קל ללבנה,


שטרם הגיע עת עזיבתך,


בעודך מתרחק ממני החשכה משתתקת ובוכה,


לכאב אין נחמה,


בנפול כוכב ננצר ל-ע-ד שמך,


אך עודני פה, מחכה.


 


אהבה שכבו עינייה השארת בלכתך,


ובשתיקה נשמר זכרון דמותך.


 


 


 


=========


סבא, אוהבתותך תמיד...


מתגעגעת...הלוואי אם יכולת להיות כאן איתי...לחיבוק אחרון....