אהבתינו ודמעותיי ממש כמו הים **בת-חן**

אני יודעת שניגמר אני יודעת שהסוף,


אך אהבתינו כמו הים לא ניגמר כמו החוף.


אהבתינו כמו הים מלאה בגלים,


שסוחפים אותנו למקומות מלאים רגעים.


יש בדרך מערבולות,


אבנים בועות כרישים אך עם זאת עלייות.


אך כעת כנראה שצונמי אחד על אהבתינו התגבר,


למרות שלא הייתי חושבת, האמנתי שלא נוותר.


אך עובדה,


מוצאת את עצמי כאן במיטה בודדה.


וויתרנו לחינם על כל משמעות חיינו,


וויתרנו לחינם על כל מה שהאמנו.


הדמעות שלי שנורא דומות לאהבה הרועשת,


זורמות במיטתי כעת, כמו הים הדמעה גולשת.


אך בלי רעש בלי מילים,


הם זורמות להן כמו כלום, בלי צלילים.


והן ממשיכות וממשיכות, רק מחניק,


לא רוצות לעצור לא יכולות להפסיק.


מנסות להוציא מליבי את אותה אהבה,


לשפכה כמו מפל, היא כ"כ כאבה.


רק לתת לו עוד ערב אחד של אהבה עמוקה,


שתהיה כמו הים בשקיעה יפה גם אם רק לדקה.


עמוקה כמו הים הסוחף העמוק,


עמוקה כ"כ, רק לאהוב, רק לשחות בתוכה ופשוט לשתוק.


רק לתת אהבה, אותה האחת,


שה' אותה ניסה ממני לקחת.


אך היא נישארה בתוכי, שם היא תבועה,


כמו שים אף פעם לא יתייבש כך אהבתי שם חבואה.


פעם האהבה כמו הים הייתה רגועה,


אך פתאום כמו רוח סערה ממרחק הגיעה.


משברים שטילטלו אותה כמו ספינה אבודה בלב ים,


משברים שבהתחלה רק חיזקו אך אחר החיזוק אין אהבה לא קיים.


היא פשוט לא מתממשת,


כמן ימה שרק ניראית מיובשת.


שבדיוק כמו הדמעות, הן כבר לא רטובות,


הן בוערות כמו האש ואהבה בלב מבפנים, נורא כואבות.


הייתי חייבת להוציא את כל כאב האהבה רציתי אולי להביא את זה לאהובי שכבר לא החבר שלי אבל בכל זאת אהובי אבל אני עוד לא יודעת מה לעשות בבקשה תגיבו לי על הכל!!!    מואהההה לכולם:)