הימים שעברו...

אני לא בדיוק יודעת במה להתחיל אז אני יתחיל בכך שלא, לא הפסקתי לאהוב
אותך.

אני חושבת שאני אוהבת אותך עוד יותר מהתקופה שהיינו חברים, לצערי.

עברו כבר 4 חודשים וכן, חשבתי שהפרידה הזאת היא דבר טוב, ששנתיים זה מספיק,

אני יודעת שלא הסתדרנו והיה לנו רע אחד עם השני, ניסינו וניסינו אבל נכשלנו, הקשר
מת!!

אני יושבת כאן ונזכרת בתקופה שלנו ומתרגשת כל פעם מחדש, איך שהיית מתקשר סתם כי בא
לך להגיד לי שאתה אוהב אותי,

או מפתיע אותי בבית שלי, איך היינו עושים אהבה ואחרי זה הייתי נשארת שעות רק מסתכלת
עליך ישן כמו מלאך.

אני מנסה להתגבר ולהמשיך הלאה, אפילו יצאתי עם אחרים אבל אני לא מצליחה להתנתק ממך
ואתה לא מבין את זה.

אני מתקשרת ואנחנו רבים, אני פוגשת אותך במקרה ואנחנו רבים, אתה מתנהג כמו ילד קטן
ומתנשא ועוד אחרי מה שהיה בינינו זה מה שמגיע לי?

השתנית, השתנית ואני חושבת שאני אוהבת את הבנאדם הישן, הבנאדם הרגיש שהיה בוכה
בשבילי,

שהיה מוכן לתת את הנשמה שלו בשבילי אבל עכשיו, עכשיו מצידך שאני ימות ולא יהיה לך
אכפת.

אני לא מתפקדת, הכל חוזר אלי, כל האהבה חוזרת מחדש ובחוזקה ואני רוצה אותך, קרוב
אלי,

שלי ורק שלי. אני שומעת על בנות שהיית איתן ואני מרגישה שהלב שלי מפסיק לפעום.

מישהי אחרת נוגעת בקושקוש שלי, מלטפת, מחבקת, מישהי אחרת ולא אני!!!!

החלטתי היום שאני יתקשר אלייך ויסגור את הקצוות הפתוחים כי אם זה ימשיך

ככה אני ימצא את עצמי בקבר מתה מכאב לב.

"כי השמש לא שווה שאת לא כאן"...היית שולח לי את זה תמיד, היית אומר לי שבלעדיי אתה
תמות, איפה האהבה שהייתה לאן היא נאבדה?

אני מצטערת על היום שבו נפרדנו, מתחרטת כ"כ ואני מתכוונת להגיד לך את כל זה היום
בתקווה שאיפה שהוא בלב שלך נשאר טיפה מהאהבה שלנו.

אני אוהבת אותך, כן כן אני אוהבת אותך!!!