הדמעות שלי לא מאושר{בבקשה תגיבו}

 
תקדישו קצת מזמנכם למרות שהמכתב ארוך, זה סיפור מהחיים שלי, המכתב הופיע כבר לפני כמה ימים, המשכתי אותו, ולאלה שלא קראו יש לכם את ההזדמנות עכשיו לקרא ולהגיב,


הכאב התחיל לפני שנתיים... מהפרידה מהחבר הראשון, בן, היינו יחד שנה, אך לקיים לא הייתי מסכימה בסה"כ הייתי בת 16 וחצי ולא מוכנה,אולי זאת הסיבה שהגיעה שעת הפרידה,הוא ניפרד... וחפש באחרות מה שלא נתתי לו. אבל אני ניסתי להמשיך הלאה, אחרי תקופה מסויימת שעליו התגברתי יצאתי עם מישהו,אביעד, היינו יחד כבר חודשיים...ניסיתי רק לאהוב ולהעניק אהבה. אביעד אהב אותי בטירוף ואני? עדין מנסה להתגבר... ובדיוק בזמן הלא נכון נזכר בן לנסות לחזור אלי, אני כנריאה עוד הייתי קשורה אליו, אהבה- כבר לא הייתה, והתקרבתי אליו  שוב בזמן שהייתי חברה של אביעד.


אני ואביעד ניפרדנו ובנתיים אני ובן שוב התקרבנו, ובסוף גם חזרנו... עבר חודש ואת השקט שלי לא מצאתי איתו, חשבתי רק על איך שפגעתי באביעד, כמה שהוא אהב ואני רק פגעתי. אביעד לא התרחק ולא עזב אותי ואני מוצאת את עצמי בבלבול, לא יודעת מה לעשות... עשיתי טעות כך לעצמי אמרתי, ולאביעד חזרתי ומכאן התחילה התקופה היפה {4 חודשים} שנגמרה בכאב לא הצלחתי אותו כל כך לאהוב כמו שהוא אהב אותי התנהגתי אליו כאילו לא היה לי לב... החסרתי לו אהבה למרות שאיתו הייתי רוב הזמן והיינו זוג לכל דבר, אבל עדין אהבה זה מה שהיה חסר. הייתי חייבת לעצור הכל להיפרד כי עברנו יחד סבל וכאב חודש שלם של ויכוחים ריבים דמעות.


שנינו המשכנו הלאה עבר כמעט חצי שנה כל אחד המשיך הלאה לו הייתה חברה ולי חבר... היה לו יום הולדת ואני לא שכחתי.... התקשרתי אליו ואיחלתי לו מזל טוב והוא התפלא חשב ששכחתי, ושוב הרגשתי את אותו כאב שאותי לא עזב, ומאותו יום לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו, אבל הפסקנו לדבר זאת הייתה שיחה קצרה וכואב {לפחות לי} עברו ימים ואני עזבתי את החבר שהייתי איתו... ואביעד בנתיים התגייס...


יום אחד חבר של אביעד עבר עם הרכב לידי ואני מיהרתי אפילו שלום לא אמרתי והוא קרא לי, חזרתי לבית ספר כל היום חשבתי איך התנהגתי לחבר של אביעד, ואז החלטתי להתקשר לאביעד לבקש את המספר של חבר שלו, לא יודעת מה ניכנס לי ללב שככה זה הציק לי, הרי כולה מיהרתי לבית ספר לא??? אבל הייתי חייבת להתנצל כדי להיות שקטה עם עצמי... אביעד נתן לי את המספר של חבר שלו וגם ניסה להרגיע אותי, והשיחה התארכה ודיברנו ודיברנו, ואז קבענו להיפגש אחרי חצי שנה שלא ראינו אחד את השני... געגועים.


הפגישה צבטה לי בלב העלתה לי זכרונות, התחלנו לדבר המון הוא בבסיס ואני לומדת, הבנתי שאותו אני אוהבת והייתי חייבת להיות כנה איתו, {עדין הייתה לו חברה} כשסיפרתי לו על הרגשות הוא לא היסס לספר לי על הבעיות שיש לו עם החברה,נלחמתי כדי להחזיר אותו אליי הרי ידעתי שלא טוב לו עם חברה שלו, ושיש לו עדין רגשות אליי, חודש שלם שכנעתי אותו שיהיה לו טוב איתי והכל יהיה שונה לא כמו פעם, התקרבנו והחלטנו שאנחנו אמורים לתת לנו עוד הזדמנות לחזור, ולנסות, עכשיו גם אני אוהבת וגם הוא אוהב לא התגבר מהפרידה שלנו- כך הוא אמר.


היום  אנחנו חברים 5 חודשים, ובתקופה האחרונה אנחנו רק רבים.. אני מאשימה את עצמי בהרבה דברים, אני אוהבת אותו אבל אנחנו לא מסתדרים, הוא עקשן עצבני השתנה בצבא לא הצלחתי לעקל ששנינו השתנינו, אני מנסה כל יום לחשוב איך לפתוח דף חדש, ושזה קורה עוד כתם נשפך עליו, הוא אמר שיש לו ספק שאנחנו מתאימים, דמעות חנקו אותי ואמרתי שכדאי שניפרד. ניפרדנו אבל לא עבר כמה שעות ולא הצלחתי להתגבר על ההרגשה שהוא איתי יותר לא יהיה, התקשרתי אליו ניסתי לדבר, להגיד שיש עוד אפשרות לתקן הכל, אבל הוא כמובן התעקש, רציתי להיות בטוחה שהפרידה סופית כי ככה הוא היה בטוח, קבענו להיפגש, 5 בבוקר אנחנו ניפגשים הוא מסתכל לי בעיניים ואומר זה סופי... לא הבנתי מה נפל עליי לא יצאו לי המילים מהפה הבנתי שאני מאבדת את מי שאני הכי אוהבת, עליו אני נלחמתי, ניסתי להוציא עוד כמה מילים משכנעות, הייתה לי עוד תקווה שאיזה מילה תיכנס לו ללב והוא יבין שאותי הוא עוד אוהב, הגעתי למצב של בכי ביקשתי הזדמנות שניה, אחרי שיכנועים ככה זה היה.


קמה בבוקר עם הרגשה שהוא איתי בכוח, שהפרידה הזאת שברה אותי גם אם היא לכמה שעות


 אני שיכנעתי אותו? אני בכיתי לו שיחזור אלי? הרי לכל זוג יש תקופות רעות, הוא הרים ידיים ואני בחיים לא!


אנחנו עדין יחד אבל אני עם ההרגשה שהוא איתי בכוח, כואבת ולא מוצאת שקט


אני רואה את החיים שלי נישברים עם הפרידה הזאת, לא נישאר לי עוד כוח לימים קשים


אני כבר לא מבינה דבר....


זאת אהבה שלי, לא רצה לאבד אותה, הוא טוען שהוא בלב שלם איתי... אז למה אני לא מרגישה את זה? למה היחס פתאום שונה?


אם רק היית יודע שאני עוד כואבת, ועם הפרידה שהייתה לא מתמודדת...


   


חלק ב:


 אחרי שיכנועים רבים ודמעות ששכנעתי אותו, אני לא מרגישה טוב עם זה..מרגישה שהוא איתי בכוח! מוצ"ש נסענו לסרט אני הוא ואח שלי הקטן, יש לציין שהלכנו בגלל אח שלי ולא בכוונה של דף חדש או משהו כזה... משך כל הסרט הייתי שקטה לא הצלחתי להתקרב אליו לנגוע בו לא יודעת מה עבר עליי, אולי ההרגשה הזאת שוב שחוזרת כמעט כל שעה, "אני שיכנעתי אותו" אני בכיתי לו" לקח לי הרבה זמן לשכנע" לא כואב לי שהייתי אמורה לעשות את זה, כואב לי יותר שהוא נתן לי הרגשה שאנחנו לא בלב שלם יחד, הרי אם הוא אוהב אותי כמו שהוא אומר הוא היה אמור ישר להגיד כן בלי להסס, אני ניפרדתי לא הוא... זוכרים ? אחרי שהוא אמר שהוא חושב שיש אי ספק בנינו... לא יודעת מה עובר בי לא יודעת.


יום ראשון יום חדש... המחשבות לא מפסיקות להמשיך אני עדיין לא מרגישה טוב עם הקשר הזה הוא בא אלי ב 2, יש לציין שפתאום הוא זה שמתקשר ורוצה לבוא, ישבנו יחד עד 7 והוא היה אמור ללכת, לא קרה כלום בנינו ישבנו ראינו סרט לא רציתי להוציא מילה מהפה רק להסתכל עליו ולנסות להבין למה כל זה קרה, אני מתחילה דף חדש כמו שאני והוא רוצים, לבוא ולהגיד לו שאני רוצה להיפרד זה לא מה שכדאי כי אני זאת ששכנעתי אותו לחזור, הזדמנות שניה, אז אחר כך להתחרט, אני ממש לא רוצה לפגוע בו, אבל מצד שני ההרגשה שלי אני כבר לא בשלמות עם החזרה!


יום שני הגיע והוא הלך לבסיס... אמרתי סוף סוף אני לבד לחשוב באמת מה אני רוצה אבל רק הרגשתי כמה אני מתרחקת... פעם הייתי מתקשרת המון מדברת בהתלהבות, היום אני מתקשרת פעם אחת ביום בקושי, ולא מספיק נותנת לו את היחס הכי אדיש, אני לא מבינה למה זה קורה אני אוהבת אותו לזה אין לי שום ספק אני מחכה למגע שלו לחיבוק נשיקה למבטים הקסומים שלו, אבל כשהוא יבוא אני ירגיש דקירה בלב, האם זה נשמע הגיוני? בתוך הלב אינ יודעת נפגעתי! ואולי כשביקשתי ממנו פעם שניה לחזור זאת הייתה טעות אולי היה עדיף להיפרד? השאלות האלה לא מפסיקות להטריד אותי אני לא יודעת מה לעשות... לספר לו? אני יודעת שהוא התעצבן ויגיד "אז למה ביקשת הזדמנות שניה?" או... יגיד לי טוב איך שאת רוצה


והתשובות האלה רק יכאיבו לי ויראו לי כמה קל לו להרים ידיים, אני יותר מידי מוטרדת ממחשבות אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני אוהבת אותו ואני רק רוצה להאמין שהכל יהיה טוב בנינו...


חלק ג:


אביעד חזר מהבסיס ובא אלי בערב, שתקנו כמה שעות, לא הצלחתי לדבר כאב לי מאוד הכל והוא לא ידע, אחרי הרבה זמן יצאו לנו כמה מילים, כמה מילים של ידידות, לא עלינו, על דברים שקרו, ואני כל כך רוצה לצעוק לו אני אוהבת אותך אך לא יכולה להמשיך איתך... הוא פתאום נישק אותי והכל באותו רגע ניראה לי מושלם, תמיד ברגע יפה הכל ניראה מושלם לא? ואז אחרי התנהגנו כאילו כלום לא קורה גם אני הרגשתי טוב עם עצמי, הלכנו עשינו סיבוב בעיר היה בנינו מבטים מגעים כמו בהתחלה, הרגשתי לרגע שהכל מסתדר... הוא אמר לי מחר אני לא עובד, אמרתי לו אהה כן? ובתוך ליבי המחשבות רצות... מחר ניהיה יחד הרבה איזה כייף, היום נמשך השעה כבר מאוחרת הצעתי לו לישון אצלי {יש לציין שזאת פעם ראשונה} והוא הסכים, ראיינו טלוויזיה ואני נירדמתי עליו הרגשתי בטוחה שקטה רגועה, ופתאום טלפון, חבר שלו התקשר, שאל אם בא לו לצאת... אביעד אמר שהוא יחזיר לו תשובה עוד מעט... שאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות אמר לי לא יודע, אמרתי לו שילך, אני יודעת שבקושי יש לו זמן להיות עם חברים שלו וזאת הזדמנות אז ויתרתי על השינה אצלי ונתתי לו ללכת הוא הלך... חשב שאני מבואסת ושלחתי לו הודעה לפאלפון שאני לא מבואסת ושאני אוהבת אותו ושאני רוצה לראות אותו מחר בצהריים אצלי! נתתי לו הרגשה טובה למרות שבלב שלי טיפה צבט לי שהוא הלך! למחורת בצהריים התקשרתי אליו והוא עוד ישן, אמרתי לו אם הוא מתכוון לבוא אליי אז הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, שהוא צריך לאכול עם ההורים שלו, ושבערב הוא צריך ללכת לעבודה לבדוק משהו, נשמע מוזר הכל נכון? כאילו שהכל תירוצים, ידעתי שהוא לא משקר והוא באמת צריך לעשות את כל זה אבל בכל אופן התבאסתי, השעה כמעט 8 בערב והוא לא הגיע החלטתי להתקשר אליו והוא עדין ישן, "אביעד אתה עוד יושן? טוב אני הולכת לחברה שלי אני יבוא יותר מאוחר" רגע אבל רציתי לבוא אליך הוא אמר, אמרתי לו שיבוא יקח לו זמן להתארגן ובנתיים אני יחזור... והתשובה שלו הפתיע אותי, את רוצה להיות עם חברה שלך? לכי אליה אני לא בא! הרגשתי דקירה! הוא יודע שאני רוצה לראות אותו אז למה הוא עושה את זה? זה תירוצים? או שאחרי הפרידה יש לו עוד ספקות? ב 10 התקשרתי אליו שוב אמרתי לו איפה הוא, הוא אמר שהוא בדרך, סחטן עליו החליט לבוא לא? הוא בא ואני הייתי עצבנית הוא הרגיש ויצא עליי ביציאה, תמשיכי  להיות עצבנית עד מחר! למה היחס הזה אני שואלת את עצמי למה? אני כבר חושבת שאת כל זה אני מדמיינת, אני כבר לא מאמינה שאני משתנה לאט לאט מאז הפרידה והוא עדין ממשיך עם היחס שלו! שתקנו עוד כמה שעות הרי זה מה שאנחנו רגילים לעשות כשאחד מאיתנו פגוע, אחרי זה הוא מצא דרך לדבר איתי, ואני איתו ו "השלמנו" ואני נישארתי עם הרגשה חרא!


השעה כבר 1 הוא צריך ללכת הבייתה מחר יש לו עבודה, אז ליוותי אותו לבחוץ וניסתי להגיד לו שכל מה שקרה היום ממש פגע בי, שאלתי אותו למה הוא עשה לי את זה והוא ענה כי בא לי אמרתי לו זה כואב לי שאתה אומר את זה, הוא אמר את יודעת שהייתי חולה לא סיבה טובה? ואני בתוך עצמי חושבת הוא צריך לתת לי סיבות כדי לא לבוא? אמרתי לו לא אביעד הסיבה הטובה היא כבא לך! אז שתקנו והוא אמר שהוא צריך ללכת אמרתי בסדר, אחרי כמה דקות שהוא הלך הדמעות שוב זולגות, נכנסת לבית וישר בורחת למקום שעוזר לי לשחרר את הכל, לכתוב... אני כבר נשברת ולא מוצאת את עצמי, אני לא יודעת איך להסביר לו את כאבי


אני רוצה לספר לו הכל כל מה שאני  מרגישה, אבל מפחדת מהתגובה שלו


כמה דמעות אני יכולה להזיל? שאני יודעת שכל דימעה יכלה להיות מאושר?


הלב שלי אוהב, ובזה אני לא יכולה להשתלט להתמודד


אני רק יודעת כמה אותו אני אוהבת כמה לידו רוצה


מה עוד אני יכולה לעשות? עזרו לי!!! רק אל תגידו לי פרידה כי בזה אני לא יוכל לעמוד!


נון...