אהבה מפוספסת...

אהלן, אני לא יודעת כ"כ למה אני כותבת את המכתב הזה. אבל אני בכל זאת אני אעשה את זה...
אז ככה הסיפור שלי הוא ממש מוזר, בטוח רובכם יגידו שאני פראיירית, מפגרת, חסרת אומץ וכו'.... אבל, אז ככה- אני מאוהבת באותו החור כבר משו כמו 7 שנים... זה התחיל מגיל כ"כ צעיר.. אבל עדיין זהמשו חזק שלא הרגשתי מעודי.. הוא כזה בחור מהמם היו שעות שהיינו יושבים ומדברים על הכל, פשוט הכל.. הרשגתי שיש לי את כל העולם בידיים, אבל אחרי מספר אנשים שפנו אליו בשאלה אם אנחנו יחד.. כנראה הוא נרתע וניתק איתי את הקשר למשו כמו שנתיים! אני לא ידעתי מה קורה, הכל נפל עליי בבום כזה גדול, ופשוט לא דיברנו, היינו כמו שני זרים לא דיברנו, ואני כ"כ רציתץי לגשת אליו לדבר איתו, היו תקופות שהרגשתי כ"כ בודדה לא ידעתי מה עובר עליי, כל מה שידעתי זה שאני רוצה לדבר איתו! אבל אני לא העזתי פשוט לא יכלתי, מיליון פעם תיכננתי לעצמי את השיחה הזו בראש טמה ואיך אני הולכת לומר הכל אבל כלום כל פעם שבאתי לעשות משו נאלמתי דום ולא יכתי לעשות דבר...
עד שיום אחד הוא כבר התחיל לדבר איתי.. ואז חזרנו לדבר אבל ממש לא כמו פעם, זה חזר להיות קשר של שלוםן שלום ולא יותר, וזה כ"כ חבל לי, וזוהו, זו מה שנקראת אהבה מפוסופסת... אני כבר לא אלך לומא לו כלום כי זה רק דועך.. ואנ כבר לא כ"כ אוהבת אותו וגם הוא חוזב את עצומ מאצ'ו לא קטן.. אבל לא נורא! יהיו אחרים..
מה שאני רוצה להעביר במכתב הזה זה שאל תחכו ואל תחשבו שיפלו עליכם ניסים משמים כי הם לא אתן חייבות או חייבים לפעול ומהר כי אף אחד לא מחכה לכם...