בועת התמימות..!!

את חיה בתוך בועה תמיד היו אומרים לי,


את חיה בבועה, בועה אחת גדולה,


בועה של תמימות, של יופי, של שימחה.


אותה בועה שהגנה עליי מכל מכאוב, אותה בועה איננה עוד.


כל צבעי הקשת שהשתקפו בה הפכו שחורים,


כל כך שחורים ואפלים.


אני, אני כבר לא אותה אחת, אותה אחת מלאת חיים,


אותה אחת עם חיוך תמידי על הפנים.


אני כל כך זקוקה לאותה בועה, שתשוב ותגן עליי,


כי אתה כבר הפסקת להגן.


אתה שאת ליבי פוצע ושובר, תחזיר לי את אותה התמימות שלי לקחת,


תחזיר לי את האמונה, את התקווה, את הרצון לחייךולצחוק בדיוק כמו פעם.


פעם... לפני שנכנסת לחיי הכל היה כל כך פשוט, כל כך שונה.


עכשיו, עכשיו אני מרגישה כל כך הרבה בפנים.


אני עומדת בתוך חלל נטוש מסביב כל כך הרבה חצים מכוונים לליבי,


אחד פוגע ואחריו עוד......... ועוד........


רגליי רועדות, הכל פתאום נעשה שחור,


לא יכולה לחשוב יותר מדי,


הלב כואב, כל כך פצוע, גופי רועד, עיניי נעצמות אני קורסת אי שם בתוך תוכי.. ואתה?????????


אתה כניראה לא יודע,אני... אני כבר לא אותה ילדה,


אותה ילדה שהכרת ספק אם אי פעם אהיה....


הצחוק הפך כולו לבכי, בכי תמידי שזורם ללא הפסק..


איך סוגרים את הברז???


אני כבר לא יודעת...רוצה אותך שתחזור ותגן עליי...


בדיוק כמו אותה בועה..!!!!!!