לבד על הגשר!!!!

ביום שעזבת, ביום שאת ליבי שברת, זרם מעיניי מפל של דמעות. הן החלו לזלוג עם טריקת הטלפון שלך והמשיכו עד שאפשר היה להביא חבורת מטיילים שתשוט בהן בקיאקים. מאז העיניים שלי יבשו וניראה לי שלתמיד. אני לא מסוגלת לבכות יותר וזה כניראה נובע מעצם העובדה שאיבדתי חצי מהלב שלי, שאיבדתי את האדם היקר לי ביותר עליי אדמות, האדם האמיתי היחיד בעולם של שקרנים וצבועים. האבידה הזו יותר מי גדולה מכדי שאוכל לכפות עליה בבכי. הרגעים שלנו ביחד חרוטים בליבי, חרוטים בסכין יפנית בצורת חתכים עמוקים ופצעים פתוחים שלא יגלידו לעולם. תמיד דגלנו  במישפט  "כשנגיע לגשר נעבור אותו יחד" אבל עכשיו הגעתי לגשר לבד, בלעדיך ולעולם לא אצליח לעבור  אותו בלי עזרתך. אני יודעת שבלעדיך אתרסק שם למטה...


מתי כבר תחזור???