"דמעותיו זולגות"

דמעותיו זולגות, עוד לילה בלעדיה,


לאהבה הזאת עוד לא מצאו תרופה.


אבל הלב זועק, הלב רוצה אליה,


אל הגבוה הרחוקה, אל היפה.


הוא לא נרדם הזיכרון מפריע


את אותו קול, הנשיקה, את החיבוק.


אבל בקול שלה יש משהו שמרתיע:


אתה אצלה ברשימה מזמן מחוק.


אתה לבד עטוף אותך החושך,


איך כל הזוהר הפך לבכי מר?


והמילים שלך כבר לא יביעו אושר,


גם הדבר הכי מושלם הפך אכזר.


הדיכאון שלך נראה לך בסדר


אתה חושב ששום דבר כבר לא נותר,


אתה מכיר מהו ייאוש ומהו סבל


וכך לאט לאט אתה נשבר.


פתאום נולד בראש מקום מלא ברוע


אתה מרגיש אם כך עדיף כבר להיות מת,


פתאום נגמר החשק גם לדמוע,


כמה כואב עכשיו לראות את האמת.