לנסיך שלי!..

אתה כל כך קרוב אך בו זמנית גם כל כך רחוק

עליך אני מסתכלת ורואה את החיוך המתוק

אתה עליי במבט חטוף מביט

ואני מנסה את ההרגשה לא להבליט

אתה כבר יודע שאותך אני אוהבת

ושכל היום אמני עליך חושבת

אך אתה אליי לא שם לב

ולי זה בלב כואב

אמרת לי: "אני שונא אותך בדם"

למרות שאתה יודע שאותך אני אוהבת ושגם אני בנאדם

הלכתי כאילו אותך לא שמעתי ולא ראיתי

אך שנייה אחרי זה נשברתי ובכיתי

למה אתה עוד אצלי בלב

למרות שאני יודעת שזה כואב?

מתי אני מהכאב הזה אני יברח

ואותך אני כבר ישכח?