בועה שמתפוצצת לאיטה

כמה שכואב, כמה שפוגע,


צריך להקשיב לפעמים גם לרע (רעך...)


מסתכלת סביבי,


קצת מחוץ לליבי.


רואה את הטוב, רואה את הרע,


כל מה שהיה עד עכשיו אצלי בבועה.


כל מה שהירגשתי, כל האהבה,


שיתקה לי את המח, שיתקה את המחשבה.


סינוורה את עולמי,


כל מה שהיה במחשבתי.


מתבוננת כל אחד, נשמה נשמה,


צרת רבים חצי נחמה...