זה היה כל כך אמיתי...

זה קרה ב- 06.07.04



היום בו התנפץ לי הכול מול העיניים, לקח לי זמן לעכל את זה ועוד ייקח לי...

היינו ביחד שנה וחצי (כמעט)!!!

חשבתי שזה אמיתי, שזה לא סתם משחק, ומסתבר שטעיתי... בגדול, מסתבר שכולם צחקו עלי
מאחורי הגב...

זה קרה ביום בו החלטתי שנמאס לי, נמאס לי מהצעקות, מהמריבות, פשוט נמאס לי מהקשר
הזה.

(כמובן שלהחלטה הזאת לא הייתי מגיעה בחיים לבד... אבל רוני החברה הכי הכי עזרה
לי...)



זה היה ב-06.07 יצאנו כמו כל יציאה, רק שהפעם בידיעה שאני הולכת לעשות משהו
משמעותי... משמעותי מאוד.

הלכתי לדבר עם איתי (המניאק הקטן).

אמרתי לו שזהו, שזה נגמר, שלא מתאים לי כל היחס הזה, לא בשבילי, אבל כמו תמיד הגיעו
המריחות:

"בואי ננסה, נראה איפה טעינו..."

טעינו?!?! הטעות היחידה פה היא שהייתי איתו בכלל!!

היא שהיתי עיוורת...!!



אבל איכשהו הוא הצליח לשכנע אותי, איך שרק הוא יודע, הוא נראה לי כל כך אמיתי.. אבל
מסתבר שיש לו קריירה די מוצלחת בתור שחקן!!



שסיפרתי לרוני היא רצה לדבר איתו, הרגשתי שהיא יודעת משהו, מסתירה?! אולי, אבל כבר
לא היה אכפת לי, הייתי די בעננים...

ואז היא שלחה אותי לדבר איתו... (עם המניאק), הסתכלתי עליו לשבריר שנייה, וראיתי
אותו יושב שם בספסל, ראשו משפל מטה...

התקרבתי אליו, לא יכולתי לדבר, הרגשתי מושפלת, מושפלת בידי החברה הכי טובה שלי..
מושפלת בידיו!!

הוא התחיל לדפוק לי נאומים שאני חשובה לו יותר מכולם... "אבל" אמרתי, החלטתי שהפעם
אני עוצרת את זה פה.... "מה הוא רוצה?!" חשבתי לעצמי!



"אבל יש מישהי שיותר מהכול בשבילי שהיא כבר הרבה זמן במחשבות שלי, היו לי רגעים
שמחים איתך, שהיינו יושבים וצוחקים רק שנינו.... אני מצטער"



כל כך שנאתי אותו!!



"מי זאת?" הוא הסתכל עליי לרגע, הסתכלתי עליו, בטח הוא ציפה להיסטריה, לתגובה אחרת
אבל זה כל מה שעניין אותי...



אחרי שכנועים רבים, דמעות שהיום אני מבינה שהיו לשם ההצגה בלבד. הוא אמר:



"רוני".



הוא הוציא את זה לאוויר, הפיל עלי פצצה נוספת!



רוני?!? אחותי?!? הילדה שאני סומכת עליה יותר מהכול?!



לא!!! רציתי לצעוק, לבכות...

אבל לא הרשתי לעצמי לתת לו את העונג.



כל כך שנאתי אותו, אבל עדין האמנתי שזאת לא אשמתו!!

"אהבה לא בוחרים".. את זה ידעתי טוב מאוד!



החלטנו שאנחנו מסיימים את זה יפה...



סימנו את זה יפה, וניגשנו לכולם מראים כאילו הכול בסדר... כאילו לא קרה כלום, היה
לי קשה לשאת את המחשבה שלא אוכל לספר את זה לנושה שלי, זאת שאני רגילה לרוץ אליה
בכל צרה שיש לי!!!

מלבד זה שאני לא יספר את זה לאף אחד, הרגשתי שהסוד שלו שמור איתי לנצח!



אני לוקחת הפסקה בין לבין, משחזרת שוב ושוב את השיחה, מילה במילה...

(כמו בכל השלושה שבועות האחרונים)

משחזרת את הקשר המבוזבז הזה, מבינה עד כמה סתומה הייתי, עיוורת שכל הסימנים היו
פרושים לי מול העיניים.. ואני פשוט לא רואה!!



ואחרי כמה ימים אנחנו שוב יוצאים, נפגשים כולם, הוא מזמין את מאיה (האקסית
המיתולוגית שלו, המחזרת שלו!). ואני מסתובבת עם חיוך שזור על פני.. מראה שהכול בסדר
שאני מצפצפת על העולם..

ואז מגיעה אלי הבשורה המרה.. לא הם לא חברים..

אבל מסתבר שכל הדיבורים שלו על:



"נסיים את זה יפה,

את באמת חשובה לי"



לא היו מעבר לדיבורים, יותר מזה הוא עוד העז ללכת ולספר עליי סיפורים, ולמי?!
ניחוש.. למאיה!!



כל כך שנאתי אותו, לא האמנתי איך יכולתי להיות עם חרא כזה.. כנראה שהאהבה באמת
עיוורת!

פעם הוא אמר לי:



"בין האהבה לשנאה מפריד חוט דק מאוד".



היום אני מבינה כמה זה נכון.



באתי אליו, ניגשתי לדבר איתו, החלטתי ש- "אני רוצה לראות מה יש לו הפעם להגיד על
זה, איזה תירוצים הוא יתרץ לי ואיך הוא ימרח אותי".



הוא ישב לבד חיכה למישהו- או למישהי...

"איתי אני רק הולכת לשאול אותך משהו ואני ממש לא רוצה לשמוע מה יש לך להגיד על זה ,
מעבר לזה זה לא מעניין אותי, זאת רק מין אזהרה כזאת שתתחיל לשים לב למי אתה אומר
מה".



היה נמאס לי מהחירטוטים שלו, והחלטתי שלא בא לי לשמוע אותם שוב..



ואז זה בא:

"אז ככה, המשפט......" וכאן בא המשפט שהוא די הפיץ לאותה מאיה בזמן האחרון, משפט
שאפילו אני לא מסוגלת להגיד אותו. "מוכר לך?!"



שתיקה, מבט חד, מבולבל ואז הוא מעז להגיד:



"מה?!"



הלכתי, התקדמתי לעבר כולם. ואז הוא תופס אותי ביד.



"תעזוב אותי אני לא מוכנה שתיגע בי!"



נגעלתי ממנו, שנאתי אותו!



"מי אמר לך את זה?"



מה זה משנה לעזאזל?!

זה מה שאכפת לך, מי דפק אותך?!

שתקתי ואז אמרתי:



"איתי מאמי, אל תחשוב שתרגום לי לחשוב שעובדים עלי בעיניים... יש לי הוכחות"



"כן מאיפה?!" הוא עוד מעז להכחיש!!



"מהאיי סי קיו" הוא היה בהלם, האמת שאין לי שום הוכחות, אבל רציתי להוכיח לו שהוא
כבר לא יכול למשוך אותי...



הוא שתק.. ואז הוא כמובן היה חייב להציל את הכבוד שלו ואמר:



"אז תדחפי ת'איי סי קיו ל-ת-ח-ת-!!"



אז אחרי המשפט המאוד נוגע ללב שהוא אמר לי, אנחנו לא מדברים, והשנאה שלי אליו הופכת
להיות כבר כמעט באותו הגודל שאהבתי אותו, אני פשוט...



ה ו א מ ב ח י ל א ו ת י ! !



אחרי כמעט שלושה שבועות, הידיד הכי טוב שלי (ככה לפחות הוא קורא לעצמו) בא אלי לפני
אחת מהיציאות שלנו, והפעם יציאה לכבוד אחת מהחברות הכי טובות שלי,היא עוזבת... (עוד
פצצה שנפלה עליי, בתקופה כזאת, אבל זה לטובתה...).



בקיצור הוא בא אליי ומספר לי שרוני (החברה הכי הכי, זאת שהמניאק אוהב), ידעה על זה
הרבה לפניי. יותר מזה היא דיברה עם המניאק באיי סי קיו והוא אמר לה שהוא אוהב מישהי
אחרת לא אותי...

ואז היא כבר הבינה...



באותו הרגע הבנתי שכולם בעצם תקעו לי סכין בגב, החברה הכי טובה שלי, הידיד הכי טוב
שלי, ובעצם החבר שכולו הייתה אשליה אחת גדולה..



ואז יצאנו. אחרי התייעצות עם כמה חברות החלטתי ללכת לדבר איתה, זה לא היה נראה לי
הגיוני, כי זאת רוני שלי, זאת שתמיד הגנה עליי ואני עלייה.. חוץ מזה שהיא באמת
חשובה לי כדי שאני פשוט יזרוק הכול לפח.



אבל אז היא הקדימה אותי, כאילו קראה אותי או משהו כזה, היא הבינה שמשהו לא בסדר,
וששאלתי אותה וכבר דפקתי לה נאומים על זה שהיא אכזבה אותי, היא נשבעה שזה לא נכון.



"אבל"



הנה מגיעה ה"אבל" הגדול.



"אבל יש משהו שכן הסתרתי ממך ותשמעי אותי עד הסוף, באחת מהמסיבות שהיו לנו שמעתי
מישהו אומר 'איתי התנשק עם הדר'"



כאן אני רגע יעצור ויסביר לך מי זאת ההדר הזאת:

היא האויבת הכי גדולה שלי, היא דודה של מור (לשעבר החברה הכי טובה שלי), היו לה
הרבה ניסיונות להפריד ביני לבינו, והיא ניצלה כל הזדמנות להימרח עליו..

ועכשיו נמשיך עם רונו'ש:



"למחרת בבית הספר הלכתי לאיתי ואמרתי לו שאני יודעת ושאני הולכת לספר לך, ואז בר,
הוא התחיל עם השכנועים האלו (מי כמוני מכירה את זה), 'לא היא חשובה לי', 'אל תהרסי
קשר כזה' וכל השאר... בר,החלטתי שאני יגרום לכם להיפרד בכל דרך, והנה הצלחתי!"



ה ו א ה ת נ ש ק ע ם ה ד ר ! !



האויבת שלי, זאת שרוב המריבות שלי ושלו היו עליה... השנאה רק הלכה והתעצמה.



באותו הרגע שנושה עומדת או יושבת לידי, אחרי שלושה שבועות אני לא יכולה יותר:



"רוני, איתי אוהב אותך"



אמרתי את זה, אין לי מושג איך זה ברח לי, אולי בגלל שהבנתי עד כמה אני "חשובה" לו,
עד כמה היה לו "אכפת ממני", ולכן הבנתי שהיא הרבה יותר חשובה... לא הייתה לי כבר
בררה, זה או לנתק איתה את הקשר או לספר לה, כי להמשיך להסתיר את זה ממנה היה כבר
יותר מידי קשה...



תנסו להבין אותי אני לא רגילה שיהיו בינינו סודות...



"מה?!..." , "כן רוני, הוא אוהב אותך בגלל זה נפרדנו".



ואז אני מספרת לה את כל הסיפור מלווה בדמעות, הרבה שלי, הרבה שלה.



"אני שונאת אותו, למה הוא היה איתך כדאי לשכוח אותי! למה דווקא עם החברה הכי טובה
שלי?!" לפתע היא אומרת בין הדמעות...



"רונ, זה לא אשמתו, הוא אוהב אותך תנסי להבין... הוא לא היה צריך לצאת איתי נכון..
הוא יצא הכי מניאק שאפשר אבל זה לא אשמתו..."

ואני עוד מנסה להבין אותו, מנסה שהיא לא תכעס עליו, מנסה להגן עליו, מנסה לעשות את
כל הדברים שהוא לא עשה בכל השנה וחצי האלו...



ואז היא מחבקת אותי, חזק, חזק, ואני מנסה לקלוט את המבט שלה, והיא מבינה אבל אומרת:



"לא בר, אני לא יכולה להסתכל עלייך, להבין שאת סובלת בגללי."



ואז היא קמה ועוזבת, מתקדמת לעבר כולם.. וכאן, ממש ברגע זה אני בעצם מבינה שאיבדתי
את אחותי...

וזה כואב, זה כל כך כואב... אני נשארת שם יושבת על הספסל מנסה לחשוב מה אני עושה?
איך אני מתמודדת גם עם זה עכשיו?

ואני פורשת הביתה לא יכולה עוד...



למחרת יום שישי, אני מקבלת טלפון... רוני, היא רוצה שנפגש, שנדבר, אנחנו קובעות
אצלי ביום שבת..

והיא באה, מקבלת את פניי בחיבוק, אחרי שיחה, הגענו להחלטה שאנחנו ממשיכות הלאה,
אמנם להתעלם מזה אנחנו לא יכולות, אבל זה רק יחזק אותנו, אנחנו מבטיחות...



כאן זה בעצם נגמר... בינתיים...



רוני די מתקשה לראות אותו, ואני מלווה בתחושות של כעם, של השפלה, של שנאה...



ד"א: את אותו המשפט שאז הוא אמר למאיה מסתבר שהוא אמר גם להדר הזו... ואת זה שמעתי
מאור (הידידה הכי טובה שלו).



ב- 18.07.04 התאשפזתי בבית החולים (הייתי אמורה לעבור ניתוח...), הוא הרים טלפון
(כן, המניאק).. הוא התקשר לשאול איך אני מרגישה ואחרי שהוא שם לב שאני לא ממש
מעוניינת לדבר איתו הוא אמר לי:



"טוב אני יודע שאת לא ממש רוצה לשמוע אותי אז רק רציתי לאחל לך שתרגישי טוב.."



ב- 30.07.04 יום שישי, יצאנו.. גם המניאק היה, ואחרי שכנועים קצרים שכנעתי גם את
רונו'ש לבוא.. אני והוא פשוט התעלמנו אחד מהשני... אני מניחה שבשבילו זה עוד אחד
מהמשחקי אגו, לחכות שאני יבוא לדבר איתו (כמו בכל הפעמים הקודמות), אבל הוא לא יודע
כמה הוא טועה...



אני יודעת שזה נשמע לא מציאותי אבל אלו החיים שלי.. אני אשמח לשמוע מה אני אמורה
לעשות..