לכל אהבה יש עליות וירידות

לך...


אני לא יודעת מה אני הולכת לכתוב...אני אני חושבת שזה ישחרר אותי טיפה, יגרום לי להוציא החוצה את מה שיש לי בלב כבר כמה ימים, מיום ראשון שהלכת לבסיס. אני יושבת פה בחדר, רוצה אותך פה לידי, במיטה כרגיל, שתחבק אותי ולעולם לא תעזוב, שתגיד לי שאתה אוהב אותי, אני רוצה את זה כל כך אני לא מרגישה את זה כבר בנינו.


אני שומעת מוזיקה, ויורדות לי דמעות בלי לשים לב עוד דימעה זולגת עוד צביטה בלב כואבת, מנסה להבין למה כואב לי, איפה טעינו שנינו, איך לתקן את כל מה שקרה... ולרגע אני אומרת לעצמי "להמשיך הלאה? זה עבר?" הלב שלי לא שלם כבר, רק אתה חסר לי, הדמעות שלי שיורדות כבר כמעט שבוע, כל לילה, מספרות את הכאב שלי, לא רוצה לקום מהמיטה ומנסה להבין מה עובר עליי, מרגע לרגע חולה, עוצמת עיניים ושוב מנסה לדמיין שהכל טוב או להיזכר ברגעים מושלמים שהיו לנו... אך לא מתאפשר לי לא מצליחה.


בלילה, כשכולם ישנים אני שוכבת במיטה, אני רק מבינה כמה אני זקוקה לך וכמה אני לבד...אני מרגישה מועקה בפנים בתוך עמוק עמוק בלב... איפה כל החיבוקים??? הנשיקות??? עכשיו מה שנישאר לי לדמיין זה איך אתה מנגב לי את הדמעות. כל בוקר אני נשארת עוד קצת במיטה בתקווה להרגיש טוב יותר מהיום הקודם... לנסות להתגבר לבד אך קשה לי. כשאני מנסה לדבר איתך על הקשר על הכל אנחנו מוצאים עוד טעות קטנה, ואז מתפתח ויכוח, וכשבלב אני יודעת שמה שאני רוצה להגיד לך יותר חשוב מכל ריב קטן שלנו, בכל פעם שאני מדברת איתך אני משפילה מבט, כי קשה לי להתמודד איתך... להתמודד עם כמה דברים אצלך... העיניים היפות שלך שמבעיות אהבה, ותמיד אהבתי להסתכל עליהם... אבל כבר מה אני מרגישה ? את הכאב שאני מסתכלת עליך את המבטים הכועסים שלך? את הקינאה שאוכלת אותך... הרי אני שלך לא? בגלל זה אני איתך?


אבל בתוך תוכי אני עוד מרגישה צורך לברוח מהמציאות הכואבת, לצאת החוצה לנשום אוויר, לנסות להסביר לך את הכאב שבי שכל ריב שכל פגיעה שאנחנו פוגעים אחד בשני רק גורמת לי תחושת פחד שהפרידה מתקרבת אני לא רוצה לאבד אותך!!! השבוע האחרון הריבים האלה הרסו אותי, כל מה שאני רוצה זה להתחמק מכל הריבים ולבכות לבכות בלי סוף על כל מה שקורה לנו, מצטערת להודות שבכי זה מה שגורם לי להירגע- מלבדך, אבל כרגע אינך פה!


באותו יום של הריב היה חסר לי להגיד לך את מה שהרגשתי באותו רגע .... "חבק אותי" " מספיק אל תגיד עוד מילה... חבק אותי" , מספיק לי מבט אחד שלך כדי להבין שאנחנו ניפרדים... שכל אחד ילך לדרכו, למרות שחשבתי שלקשר הזה לא יהיה סוף... תמיד התחלות טובות... לא? ביקשתי בתוך הלב שתחבק אותי חזק כאילו זאת התקופה הראשונה שלנו ובכאב אומרת... אם תלך אל תשכח שיום אחד אני ואתה היינו אוהבים!


אנחנו כמעט 3 חודשים יחד... בתקופה הזאת הענקת לי אהבה, והקשר התחזק מיום ליום, אני הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם עם עיניים הכי זוהרות ומבריקות... כל מגע שלך עשה אותי ליותר מאושרת כל נשיקה הייתה ליותר לוהטת כל חיבוק היה יותר ויותר חזק... הייתי משתגעת מאהבה רק רוצה לצעוק... א-ה-ב-ה.  הרגשתי כל כך טוב עם עצמי בטוחה באהבה הזאת תמיד שנינו אמרנו שאף אחד לא יצליח להרוס את אהבה הזאת... אך לא שמתי לב שבחודש האחרון הכל כמעט השתנה... קודם חשוב לי לציין שטוב לי איתך תמיד..{עכשיו וכך זה ישאר עד הסוף} תמיד  פחדתי שמישהו יהרוס את אהבה הזאת, היום אני מבינה שגם אנחנו יכולים להרוס את האהבה שלנו...


היום אני כבר לא בטוחה בעצמי, אין לי שקט נפשי, אני רק בלחצים: "אם אני יעשה טעות?" "אם אני ואתה נריב שוב"? "אם נתרחק?", תמיד פחדתי מהתגובות שלך .... אני לא יודעת למה זה מגיע לי היחס שלך אני לא רוצה שתסגור אותי, הקינאה שלך אוכלת את שנינו את אהבה שלנו במקום לדבר על טעיות של שנינו אנחנו רק קבים ומתעצבנים אני לא מסוגלת להבין למה אנחנו מגעים למצב כזה הרי שנינו אוהבים!!!  בחודשיים הראשונים היינו מדברים על הכל, כל נשיקה הייתה התלהבות חדשה, כל יום שעובר עוד יום נוסף לאהבה הכי כנה ואמיתית... תמיד ידעתי שקשר מתחיל בצבע ורוד וממשיך לאט לאט לדהות.. .אבל תמיד חשבתי גם שהקשר שלנו ישאר ורוד גם אם יש בו עליות וירידות! 


אני לא יודעת מה אני מנסה להסביר לך במכתב הזה אני רק יודעת שאני שופכת את הלב...  אני מרגישה שהקשר שלנו תקוע באיזה מבוא סתום שהוא לא יכול לזרום ולפרוץ החוצה... נימאס לי מהריבים הקטנים שמסבכים את הקשר שלנו קשה לי כל יום לחשוב ולבכות ולהיות לבד שאני פה במיטה ואתה שם בבסיס כשאני צריכה אותך .


אני רוצה שנתגבר על זה יחד, אני אוהבת אותך אל תשכח את זה בחיים, אני רוצה שתבין אותי ותקח את זה כהתחלה חדשה ולנסות להבין מה הבעיה שלנו.... לא רוצה שזה יגמר ככה....


אוהבת ותמיד יאהב.... נון


 


* זה מופיע גם בשירים בטעות...